Taking Notes או בתרגום ישיר לרשום הערות

וואו. התרגשות מטורפת זאת היתה. השבוע הסתיים המפגש האחרון בקורס פיתוח מותגים שפתחתי למעצבות גרפיות. אני לא יודעת אם הסחרחורת שלי היא מההתרגשות, מההיי שאחרי או מזה שאני עוד לא קולטת שזה באמת קרה.

תשע מעצבות כשרוניות ומופלאות שבחרו לצאת לדרך ולתת לעצמן מתנה לשנה החדשה ולהוסיף כלים וידע לסל היכולות והשרותים שהן נותנות. אני גאה כל כך בבחירה הזו. לא תמיד קל לעצור באמצע השוטף של העבודה, ילדים, הורים, משימות, בירוקרטיה ולהחליט עכשיו אני לעצמי. לעסק שלי. למקצועיות שלי. אני.

 

 

איזה קורס. איזה קורס זה היה. לא רציתי שיגמר. פתאום ריק בחדר הצהוב.

חלומות מתגשמים בזמן וברגע הנכון להם

יש חלומות שמתגשמים מהר. יש כאלה שלאט. ויש כאלה שנמצאים זמן רב במצב הבשלה. אינקובציה כמו שיונית המומחית קוראת לזה. הם שם. מגששים לאיטם. את דרכם. למציאות ולעולם.
אני חולמת מהוללת. חולמת של מילים. חולמת בהקיץ. חולמת במעט שעות השינה שלי. חולמת בשקט. בקול. וגם למגירה. אני מסדרת אותם. את החלומות. מקטלגת קבוצות קבוצות. לכל אחד יש מקום. וזמן. ודרך לעבור. הם רבים כל כך שקשה לספור.
את הסטודיו שלי הקמתי לפני כמעט עשור במטרה לעשות טוב בעולם בעזרת כלים וחשיבה עיצובית. בער לי להיות עצמאית. אני לא יכולה לחכות שיגידו לי מה לעשות. אני מהאנשים שרצים. קשה לי להשאר על קו הזינוק. אני לא מחכה לשריקה. גם לא לזמן המתאים. ולא לתנאים. אני לא כותבת תוכניות. הן נרקמות תוך כדי תנועה וריצה ומסלול.

 

 

תוכנית שותפים 🙂

זו ריצה למרחקים ארוכים. כזאת שמצריכה סיבולת לב ריאה. אימונים בלתי פוסקים. ניווט. החלטות. חלקן ממש מהירות כי יש הזדמנויות בדרך. חלקן מבשילות בתנור ההכרה. עד שהן מתחממות דיין. ואפויות מספיק.
זו ריצה שחשוב לגייס בה אנשים טובים. שירוצו איתך. אנשי מקצוע. יועצים. עמיתים לדרך. חברים טובים. שגם הם אנשים שחולמים. שמאמינים. והם מצטרפים. לפעמים לקטע קצר. לפעמים לטווח ארוך. אני לומדת לבד. ואיתם. לנשום נכון. לסדר את הקצב. לפעמים לעצור. לשתות ולזכור. מה היו המטרות.
מה רציתי. כשהייתי. איפה שרציתי להיות. איפה שאני עכשיו. בכל רגע. בכל מצב.

 

 

Taking Notes להיות על זה כל הזמן

או בתרגום ישיר. לרשום הערות. (או הארות אם תרצו :)). אני רושמת אותן על פתקים. על ניירות. במחברות. על דף חלק. ועל גבי שורות. אני כותבת לעצמי בטלפון. בנוטס הצהוב שלי. דברים שאני רוצה לזכור. או לא רוצה לשכוח. משימות. מטרות. חלומות. לפעמים אני אומרת אותם גם בקול רם. מסתבר שככה הם יודעים טוב יותר את מסלולם.
Taking Notes
הוא שם הקורס שאני מעבירה למעצבות גרפיות עצמאיות (וגם מעצבים) שנמצאות בדיוק בנקודה בה הייתי אני כשחיפשתי קורס כזה. ולא היה.

 

 

 

התחייבות למטרה

לא זוכרת מה חשבתי לעצמי כשהחלטתי לפתוח קורס בתחילת ספטמבר. לא בטוחה אם אני שכנעתי את עצמי או להפך. שכל מה שתוכנן לפני יסתיים. נדמה לי שאני אמרתי שיהיה בסדר ועצמי ענתה שיחד אנחנו צוות לעניין. שטיבם של דברים להסתדר במקומם. ושאנחנו צריכות להפסיק לדאוג.
זאת היתה מטרה לא פשוטה להשגה. תוך כדי שאני מחלקת את עצמי (ואותי) בין כפר סבא לבנימינה בין אריזות לשיפוץ שנסחב (ועדיין נסחב). בין מעבר דירה ונדודים.

 

 

ובכלל אוגוסט. לח. רטוב וקייטנות. חופשים של ילדים שרק מעכלים את המעבר והופ צריכים לעכל את כיתה א. בית ספר חדש. ואמא שלהם גם. ודד ליינים שתודה לאל לא חסרים בסטודיו שלא מפסיק לעבוד רק כי מישהי (בלי שמות) החליטה להוסיף לו עוד. ומוצר חדש ומהמם מדבקות לסנדוויצ׳ים שיצאו לאור ולשמחתי בקושי הספקתי לארוז אותו והוא כבר נחטף (עדיין אפשר להזמין).
והקורס. כן. הקורס המהמם שלי שאני לא קולטת שבאמת מתקיים.
ספטמבר הגיע. התאריך נשאר. ובכל הימים המטורפים האלה היו גם לילות. והלילות שלי. הו מה יפים הלילות. מי שמכיר אותי יודע. הם יצירתיים לא פחות מהימים. פתורה מטלפונים. מיילים. וענייני היום. יושבת בפינה הורודה שלי בסטודיו או בחדר הצהוב כשבאים אנשים ורוקחת. רוקחת רעיונות. מילים. אותיות. וויזואלים שהופכים יחד לכמות מידע מוטרף שכזה.

 

 

את הקורס הזה אני חולמת כבר תשע וחצי שנים. חולמת ורוב הזמן לא מאמינה שאהיה מסוגלת. לעמוד מול קהל. לרכז את כל הידע והנסיון לכדי מידע שאפשר לארגן אותו. להדריך אותו. להעביר אותו הלאה באהבה לעוד מעצבות. לצאת לאור. לספר לעולם. לשווק אותו. להפוך אותו למציאות.
יום אחד. לפני שנתיים וחצי. אולי שלוש. התעוררתי מיוזעת מחלום בו אני עומדת על במה. מולי קהל גדול שותק. מחכה לשמוע את שיש לי להגיד. ואני שותקת גם. לא מצליחה להוציא מילה. הגוף רועד. גם הברכיים. הפה יבש ואני מחפשת מים.
אחרי שהתעשתתי והבנתי שזה היה רק חלום. החלטתי שאני לוקחת את עצמי. אותי. ואת הפחדים שלי למסע קירוב לבבות שבסופו אני אגשים חלומות.

 

 

עקביות ועקבות שבדרך להשגת מטרות

לקח לי שלוש שנים לטפל בעצמי. מה לא עשיתי. שאלתי. חפרתי. עניתי. למדתי. הו כמה למדתי. למדתי תיאטרון. בלוגינג ואיך להפוך את המידע לסיפור מעניין. למדתי איך להפוך ידע ומידע לתוכנית לימודים. למדתי אומנות הרטוריקה ועמידה מול קהל. למדתי מה ההבדל בין לדעת משהו לבין לדעת להדריך אותו ולהעביר אותו הלאה. למדתי שאין דבר העומד בפני הרצון (מלבד הרצון עצמו).
והיום הגדול הזה שלי הגיע. והמפגש הראשון. ואלה שבאו אחריו.
השבוע הסתיים סופית המחזור הראשון והמרגש. קורס הביכורים שלי.
הקורס שבניתי במו ידי ומוחי הקודח. ואני גאה. גאה במעצבות המדהימות ומודה להן תודה גדולה שבחרו להגיע וללמוד עוד על המקצוע הנפלא שלנו. שבחרו לעצור רגע את המרוץ היומיומי השוטף ולהקדיש ארבעה מפגשים שלמים (ועוד אחד בונוס) כדי לצאת עם כלים ומתודות עבודה שהם לחיים שלמים. וגאה גם בעצמי. שעמדתי שם. קצת רועדת. מתרגשת. חוששת. עם חיוך ענק. מגשימה חלום.

 

בשלוש השנים האחרונות עשיתי המון כדי להגיע לכאן. כמה מילים על ולאנשים והנשים שליוו אותי בדרך.
יש לי בלב תודות גדולות לכל מי שהיה (ועדיין) כאן לצידי בדרך המרתקת שלי. קודם כל לכל המעצבות שבחרו בעצמן. במקצוע ובי. ובאו ללמוד על פיתוח מותגים ועיצוב מערכות יחסים. אתן המחזור הראשון שלי. תמהיל אנושי מרתק. שמהרגע הראשון היו ברורות העוצמות והתשוקה בחדר. כל כך לא מובן מאליו. אתן מעולות שבמעולות. גאה ומתמוגגת.

 

מתוך תרגיל בקורס | אפרת יצחקוב, סטודיו פסיפס

 

לאחד שנתן לי במה כמעט חופשית ליצור בה את עצמי מחדש. עצמי שלא הכרתי קודם. Effie Mordehay המרצה והבמאי שלי בקורס תיאטרון, שלא ויתר לי ועלי למרות שהייתי א-בימתית ופחדנית. תודה שהאמנת וראית בי את מה שאני לא הצלחתי.
תודה ל Yonit Tzuk שלימדה אותי (ועדיין) המון על תוכן ואיך להשתמש בו בכל מקום. תודה על זויות הראיה. האינקובציה. העידוד ברגעי המשבר. על זה שגרמת לי להבין מה יש לי בידיים ולהוציא לאור את הבלוג. הבית של המילים שלי. בית של מערכות יחסים עם מותגים ועם אנשים. הבית שהוליד את ההרצאה הראשונה ולמעשה גם את כדור השלג שהתגלגל להיות לבסוף קורס.
תודה ל גלית דיאמנט מישל שטיין טיר ו חנה רדו שבלעדיהן יכול להיות שהייתי עדיין רועדת בשירותים וממשיכה לחלום חלומות. תודה על She Speaks שלקחה אותי רחוק ועל שהייתן לי מראה למה ולאן אפשר להגיע עם עבודה נכונה ומודעות עצמית גבוהה. לנצח אקח אתכן איתי לבמה (ולשרותים יחד עם סשה).
תודה ל פולינה שטרן שלמה שידעה בדיוק איפה להכנס ואיזה חלקים בפאזל שלי צריכים סידור מחדש. שידעה לדייק לי את המטרות, הקהל, הדרך להגיע אליו ומתי. תודה שאת לצידי.
תודה לאחת יחידה ומיוחדת במינה שבלעדיה אני חצי בן אדם. מירב סדובסקי שבמקום לתת לי דגים, נתנה לי חכה ענקית ולימדה אותי לדוג. חשבתי שזה לא בשבילי. חשבתי שלא אצליח לבד. מה לי ולדגים בכלל?? ? את נכס לעולם ההדרכה ולעולם כולו. בא לי להמשיך ולעשות קורס המשך רק כדי שתלמדי אותי עוד. בחיי.


 

תודה ל Dedy Zohar ול Zina Dorman שצועדים איתי אל עבר החלומות. סובלים באהבה את שגעונותי ונותנים יד. כתף והרבה מעבר לזה כדי שכל הנקודות יתחברו לקו. ואחר כך לצורה. וצבע ועולם שלם. זכיתי בכם.
תודה ל עינת שמשוני שהספיקה לי הרצאה אחת שלה כדי להזמין אותה להרצות גם בקורס שלי על תמחור והצעות מחיר, And she said YES. התגובות מהממות ואת תוספת מושלמת לכל הדבר הזה.
ואחרון חביב לאיש שאיתי. שבתוך כל הטירוף של החודשים האחרונים היה העוגן של הבית. של הילדים. ושלי. אתה כדור ההרגעה שלי. החמצן בתחילת ובסוף כל יום. אויר לנשימה.
הצילומים המופלאים של Ifat Golan שגם היא הולכת איתי דרך ארוכה ומופלאה. ונכונה למשימות גם כשאני עצמי עוד לא בטוחה שאני מוכנה להן.
צילום, עריכת סרטון והבאת הסיפור שלי כמו שהיא יודעת כל כך טוב, חמוטל בן סיני
—♥—
ולמעצבים והמעצבות הגרפיות העצמאיות. שקוראות אותי עכשיו. שמרגישות שהרגע שלהן הגיע. שהן מוכנות ורוצות להניע עוד מנועים. אתן. שהכשרתן קרקעות. השקעתן בציוד. פונטים. ספריות גרפיות. מאגרי תמונות. מחשבים שווים. פתחתן עמוד עסקי. הקמתן אתר. או שבדיוק אתן מתכננות אחד כזה. אתן עוסקות בתהליכי עיצוב. תהליכי מיתוג. עיצוב לאירועים. עיצוב לארגונים. לעסקים. או ללקוחות פרטיים.
אתן שמגישות הצעות מחיר ותוהות אם הן נכונות ומדוייקות. איך בדיוק לחשב שעת עבודה. ואיך אני יודעת כמה שעות ייקח כל פרוייקט. ההצעה לא התקבלה (באסה!) ואתן תוהות למה.
מה לא היה בסדר. המחיר? הניסוח? התנאים? אולי הכל היה בסדר וזה לא היה הרגע המתאים.
ההצעה מתקבלת (איזה יופי!) אבל תוהות עכשיו איך להתחיל ומה הדבר הבא. אתן מתחילות. מחפשות השראה. בודקות את השטח. מאפיינות את הצרכים. ויוצא לכן עיצוב מדהים. שולחות פרזנטציה והלקוח עושה פרצוף. אוף. שיעוף.
ושוב המחשבות. ואיך להתחיל מחדש. והאם? וזה לוקח עוד זמן. כזה שלא תומחר. אולי לא עשיתן מספיק מחקר? אולי זו המצגת. שלא כללה את כל הפרטים. המון שאלות של אולי ואם.
קורס Taking Notes עונה על האולי. ועל האם. הוא נותן כלים אמיתיים לכל שלב ושלב בתהליך. שיחת מכירה. תמחור. הצעת מחיר. אפיון מותג על כל שלביו. איך לייצר ממנו מחקר מועיל ואיך להפוך אותו לעיצוב נכון. איך לייצר פרזנטציה שנותנת מענה על שאלות.ולא משאירה דלתות פתוחות. ואיך לפתח ולטפח מערכות יחסים בין מותגים לקהלים דרך עולם של ויז'ואל ועיצובים.
Taking Notes
הוא קורס ייחודי. יחיד במינו בארץ. שעושה סדר בעבודה. בעיצוב. ובתהליכים. אין עוד קורס כזה. אם אתן עונות לאחת מההגדרות כאן מעלה. הקורס הזה תפור בדיוק לכן. (וגם לכם מעצבים יקרים).

 

—♥—
ואתם קוראי האהובים, התגעגעתי. שמחה לפגוש אתכם פה. אם אתם מכירים מעצבות גרפיות (או מעצבים), שהפוסט הזה יכול לעורר אצלם את חוט התשוקה ולהסעיר את רחש העבודה, אתם מוזמנים לשלוח להם אותו. אני בטוחה שאחר כך הם יודו לכם. וגם אני 🙂
ספרו לי על החלומות שלכם. מה עשיתם כדי להגשים אותם. על הדרך. על הרגע המיוחד הזה שבו היה גלינג והחלום התגשם.
אני אשמח שתגיבו כאן בבלוג, אתם מוזמנים בשמחה לשתף, להעביר, לשלוח ולפזר ולהפיץ לכל עבר :).
לשיתוף, אפשר ללחוץ על אחד האייקונים מטה או להעתיק את הלינק

מוזמנים לשלוח לי תגובות, שאלות, תהיות, בקשות למייל hagar@curlyblack.com
לקבלת פוסטים חדשים, רעננים ומעוררים אתם מוזמנים להרשם, מבטיחה שיהיה שווה וארוז היטב 🙂
תודה על שאתם כאן איתי, עוצרים לרגע, וקוראים וכמו שאני תמיד אומרת,
בשבילי זה לא רק בלוג, זוהי מערכת יחסים.
באהבה 
הגר

SaveSave

SaveSave

SaveSave

SaveSave

SaveSave

SaveSave

SaveSave

SaveSave

SaveSaveSaveSaveSaveSaveSaveSave

SaveSave

תגובות פייסבוק

תגובות

10 תגובות

  • טלי הגיב:

    נהנתי מאד לקרוא על הדרך, על החלום ועל איך שהוא קרם עור וגידים והתממש. מאחלת לך עוד המוני חלומות, הגשמות והצלחות.

    • תודה רבה טלי. הדרכים לפעמים פתלתלות. אני מאמינה שהחלומות נועדו להתגשם והעקביות והאמונה בדרך עושים אותם למה שהם בסוף ☺

  • נויה קומיסר הגיב:

    מעולות ההערות ולפעמים הן באמת פרי המוח הקודח והכי מתאים לעטוף בו את החלום! נהנית בטירוף לקרוא אותך ולומדת ממך עוד על עיצוב חיים ועוד..

  • ענבל הגיב:

    קספולה צהובה שאת,
    אלופת האלופות.
    איך זה שכוכב אחד מעז, איך הוא מעז, למען השם?! ?.
    מזל מזל גדול שהעזת, כל כולך יהלומים.
    תצליחי אהובה שאת.
    היה לך את זה!
    יש לך את זה!
    ויהיה לך את תמיד!
    לאביוש?

    • ענבלושששש שמחה כל כך לראותך פה ו"לשמוע" את קולך ואת מילותייך. התגעגעתי ומתגעגעת. הכוכבים לפעמים נראים רחוקים ומפת השמים גדולה ומאיימת. הכוח שלנו נמצא בתוכנו ואם הרצון אמיתי ונהיה מוכנות לשים עבור החלומות את כל כולנו. הם יגיעו. בזמנם ובמועדם.
      אוהבת אותך מלאנתלפים ?

  • מרב הגיב:

    שיואאאו הגרי, עכשיו אני רואה את התמונה הגדולה יותר, ואיזה יופי של דרך עשית, אלופה!!!

    תכלס? את מעוררת בי השראה , ונראה לי שרק הפוסט הזה שווה הרצאה על מהי נחישות, ואומץ, ואיך באמת לוקחים חמוץ והופכים לסוכריות לימון מטריפות.
    הקורס הזה לומדים הרבה מעבר לעיצוב, לומדים איך לסחוט את לימון החיים עד הסוף.
    טוב, נגמרים לי הדימויים על לימונים, יאללה עוד קורס יוצא לדרך. מדהימה שאת

    • הגר אשחר ניר הגיב:

      התמונה הגדולה היא הדבר שאפשר להסתכל עליו רק ממרחק הזמן. גם אני מסתכלת על כל הדבר הזה ולפעמים שואלת את עצמי איך כל זה קרה ומתי. ואת כל כך הפכת להיות חלק מזה. חלק עצום ומשמעותי. אני יודעת באופן וודאי שההכרות איתך והחלק שעברתי איתך במסלול הביאו אותי למקום שחיפשתי המון זמן. את אלופה אמיתית ואני שמחה שפגשתי בך וגיליתי את הניצוץ המטורף שאת מביאה איתך כדי להדבק בו קצת. אוהבת מלא

  • הגרי הגרי….
    מעטות המעצבות שאני מכירה בתחום שלך שהופכות אותו להיות החיים עצמם.
    כמו איבר בגוף, כמו שפה שנייה ואולי ראשונה? כמו עוד ילד.
    כמה תשוקה ואהבה יש בך לדבר עצמו, לדי אן איי הזה שלך שיוצא מכל נקבובית בעור שלך.
    הדרך שלך מעוררת השראה, דרך אמיצה של מישהו שיודע שיש הכל' שרק צריך לכוון כפתורים…
    לא לכל אחד יש אומץ להודות בדברים שצריך לכוון מחדש.
    לך יש!!
    משתאה למולך, גאה בך את עושה בדיוק את מה שאת אוהבת בחיים ומי שעושה את מה שהוא הכי אוהב ושלם בו רואים ומרגישים את זה מייד.
    כששאלתי אותך בפרוייקט האיימיש שלי מה המהות שלך ענית: המהות שלי: להכניס צבע לעולם
    אני בטוחה שכל מי שיגיע אלייך ירוויח שמש צהובה וענקית… ועוד כל כך הרבה צבעים חדשים.
    אוהבת, מחבקת, מזל טוב ובהצלחה ענקית!!

    • הגר אשחר ניר הגיב:

      כי העיצוב הוא החיים 🙂
      אני חושבת שבאחד הפוסטים שלי אפילו כתבתי שהסטודיו הוא הילד הראשון שנולד לי. לפני הילדים שלי. הוא מניע הרבה מאוד מהעשיה שלי והריצה שלי למרחקים.
      מדהים שאת כותבת לי על השאלה הזאת ששאלת, כי אני זוכרת שהתלבטתי מה לענות לך. ביקשת קצר. ולי תמיד יוצא ארוך. שאלתי את החברה שלי בסטודיו מה הם חושבים. וזה מה שהם(!) אבל פתאום זה היה לי כל כך ברור. זו באמת המהות שלי. גם במובן הרחב יותר של המשמעות של זה. האופטימיות. היכולת להשתמש בכלים של העיצוב ושל הצבע כדי לחיות חיים טובים יותר.
      תודה אהובתי על המילים שלך, שתמיד עושות לי נעים בלב. אוהבת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *