הסטודיו. הבלוג. אני. והשלושים וחמישה במאי

לפני תשע שנים(!) עשיתי חישוב מסלול מחדש בעזרת הוויז הפנימי שלי שלא נתן לי מנוח וצעק לי כל הזמן מבפנים: יש לך עוד יש לך עוד. סעי סעי קדימה. ונסעתי. עזבתי את כל מה שהכרתי והיה לי ברור. קניתי כרטיס טיסה לאמסטרדם כדי להפריד בין קודש לחו”ל. תיירתי לי בין אריזות אירופאיות ובירה שוקקת חיים ועיצוב בכל רמ״ח רחובותיה ושביליה. נשמתי אויר עצמאי וידעתי שכאן. בדיוק כאן. המסע שלי מתחיל.

מצד אחד לא רציתי לחזור ומצד שני בערה בי אש ותשוקה מטורפת לעשות את כל מה שחשבתי שידעתי מעולה. קצת לפני שגיליתי שבעצם לא ידעתי כלום.
נחתתי למציאות. אופטימית כתמיד. ולא נתתי לה (למציאות) ולמצקצקי הלשון לבלבל אותי.

 

 

לא ידעתי איך מתחילים.

לא ידעתי איך מביאים לקוחות ואיך להשאיר אותם איתי. לא ידעתי איך עושים חשבונות והצעות מחיר. איך לנהל משא ומתן. לנהל פרוייקטים וזמן. לא ידעתי לשווק. למכור. לראיין אנשים. למיין קורות חיים. להעסיק. לנהל. להתנהל. לדרוש כסף ולגבות אותו כשהוא לא מגיע. לא ידעתי מה זה שוטף. ובטח שלא מה זה פלוס שלושים, שישים, תשעים פלוס פלוס. פלוס. והאחריות על הכתפיים. פיק ברכיים. ראש שלא מפסיק לעבוד. ומחשבות שעשרים וארבע שעות ממשיכות לנדוד.

 

 

וגיליתי. גיליתי המון.

ביי ביי משכורת בטוחה. ביי ביי שעות מנוחה. איפה אני ואיפה חיי משפחה. רציתי לאכול את העוגה וכמובן להשאיר אותה שלמה. רציתי לרקוד ברחובות על כל החתונות. וגם להנות.
בפועל הבנתי שחלומות לחוד ובמציאות בקלות אפשר ללכת לאיבוד.
תשע שנים הן המון זמן. המון דרך. תשע שנים של דיוק שכנראה ימשיך איתי לנצח. כל שנה. עוד קצת.

 

 

תשע שנים הן זמן להבין מה כן וגם מה בשום אופן לא. הן זמן לעשות פרוייקטים נפלאים מעוררי השתאות והמון גאווה בלב. תשע שנים הן זמן ללכת יד ביד עם לקוחות מדהימים שמאמינים בדרך הזאת. באג’נדה. בחשיבה המעמיקה והלעיתים חופרת. לקוחות שרואים יחד איתנו שהשמיים הם מזמן לא גבול ושאפשר להגשים חלומות. לעלות אלפי מדרגות ולהמשיך להציב עוד ועוד מטרות.
תשע שנים הן זמן לחוות משברים. ליפול. להתייאש. לחשוב שזה הסוף. לגלות שיש כוחות נסתרים והמון אנשים טובים בצידי הדרך שנמצאים שם. לתת יד. עצה. רעיון. חיבוק. זמן לאסוף נתונים. לקום מחדש. לטפל. לטפח. לפתח. להתפתח. לא לוותר. לעשות טוב יותר. הרבה יותר.

 

 

תשע שנים הן זמן לסחוט לימונים. להוסיף להם סוכר. לטעום. להוסיף מרכיבים נוסיפים. לשנות את המתכון. ולחגוג הצלחות קטנות. הצלחות גדולות ואפילו כשלונות. כי מהם אפשר רק לעלות.
היום אני יכולה להגיד שמתלה הכובעים שלי גדל והתרחב. בדיוק כמו הלב. בזכות התמדה. כוח רצון. אמונה בדרך והרבה עבודה, עיצוב ודמיון.

 

 

העיצוב שלי כבר מזמן פרץ את הגבולות לעולמות של אפיון וחווית משתמש. עולמות של כתיבה ומילים. נייר ומוצרים. ואפילו חלומות של הרצאות ובמה .שגיליתי שעושים לי טוב לנשמה.
ואיכשהו כל החוטים מתחברים בסוף תחת מטריה אחת גדולה ומכילה שהיא אני, הסטודיו, המעצבים שאיתי, הלקוחות שבוחרים בנו ולא פחות אנחנו בהם, הספקים, העוקבים וכל אבני הדרך המרתקת שמאירות לי ולנו.

 

השלושים וחמישה במאי.

אני ידועה באהבתי הגדולה לאהבה ממבט שני.
מה זה אומר? אני יכולה להתרגש ממבט ראשון. לחשוב שיש פוטנציאל. אבל גיליתי שהתאהבות ואהבה אמיתית. פרפרים בלב. קורים לי לאט. גיליתי שאני אדם שאוהב להחשף באופן מדוד. כל פעם קצת. קליפה קליפה. גם אני לעולם וגם העולם לי. ולגלות שכבות ועומקים. לא רק באנשים.
אני אוהבת. ממש מתאהבת בעיצוב. בסיפורים וגם באנשים כשאני מגלה שיש בהם (עוד) פרטים קטנים שמתגלים עם הזמן בעלילה. אני אוהבת שיש מה לפצח. סיפור. קריצה. סוד. אוהבת שדברים סמויים מן העין מתגלים בחוכמה. ונמצאים שם עם סיבה. מין סקרנות כזאת בלתי נגמרת. שחייבת לקבל תשובות על הכל. לחקור את האינסוף.
אחרי תשע שנים בא לי לקלף עוד שכבה קטנה בסיפור. הקליפה של השלושים וחמישה במאי.
אף פעם לא הצלחתי לקרוא עד הסוף את הספר השלושים וחמישה במאי של אריך קסטנר, למרות שהוא בילה כמה וכמה פעמים על השידה שלי. למרות שמעולם לא סיימתי אותו, הוא קסם לי בזכות הדמיון המופרך שבו. בזכות הארון העתיק שמופיע כבר בפרק הראשון ללא דופן אחורית ושם מתחיל המסע של קונרד, הסוס המוזר והדוד שלו אל הים הדרומי, כדי לכתוב עליו חיבור. כן. ככה פשוט. תאריך מופרך. מסע מופרך. וגילויים מרגשים ומדהימים לאורכו.
זה תיאום הציפיות שעשיתי מול המראה עם הסטודיו הזה שלי רגע לפני שנתתי לו להתגלגל החוצה לעולם.

 

 

אני מתחברת למסעות שלעיתים נראים הזויים בתחילת הדרך. וכשאני מסתכלת תשע שנים אחורה אני נדהמת מהמסע. מהזמן שעבר. מכל מה שהספקתי. מהאומץ והנחישות שהיו לבחורה ההיא שהיא כנראה אני. אין דרך אחרת להבין את זה שאני זו שיושבת פה עכשיו וכותבת שורות אלה.

השלושים וחמישה במאי הוא יום שבו קורים דברים מוזרים ובעיקר ניסים ונפלאות. כך אומרים יודעי דבר ואם תספרו מתי יוצא השלושים וחמישה במאי, תגלו שזה יוצא ברביעי ביוני. התאריך בו לפני תשע שנים קרה דבר נפלא ועוד רבים וטובים אחריו. גם בדרך. גם עכשיו.

טייני סקריבלס מותג מוצרי הנייר שלי, גם הוא נולד ברביעי ביוני 2013, לפני ארבע שנים וגם הבלוג. זה שאתם קוראים בו עכשיו נולד ברביעי ביוני 2015. בדיוק לפני שנתיים. זה יום מלא התרגשיויות וחגיגות. וכן גם דברים נפלאים ומוזרים קורים בו ביום הזה. כמעט תמיד.

 

 

 

כל שנה מהתשע האלה שחלפו אתגרה אותי בצורה שייחודית רק לה. השנה הזאת איתגרה אותי מאוד. כשבתוך כל האתגרים מה שכמעט שבר אותי היתה הצפה אחת גדולה שכמעט כילתה את הנפש וכילתה הרבה ציוד וכסף. מתוך היאוש סחטנו לימונים ובעיקר סמרטוטים ספוגי גשם ודמעות.
בחיים כמו בחיים. ההצפה הפיזית והרגשית וכל מה שהיא הביאה איתה. היתה אחד הדברים הכי טובים שקרו לי. היא הניעה אותי לקחת החלטות מהירות. לצאת מאיזור הנוחות. גם בעסק וגם בחיים. היא הובילה אותי לשנות מיקום גיאוגרפי וגם להבין שיש בי כוחות ויכולות להזיז הרים שממבט ראשון נראים בלתי אפשריים.

 

 

את סיפור האהבה/פרידה שלי מכפר סבא והחיזור אחר בנימינה כתבתי בפוסט הקודם. הפרידה נעשית בשלבים. קודם עבר הסטודיו ובקיץ תעבור גם המשפחה. קשה לעזוב מקום שנקשרים אליו בלב. ובכל זאת. היום אחרי כמעט חודשיים בבנימינה במשכננו החדש והצבעוני. אני יכולה להגיד שמעז יצא מתוק מתוק.
90% מסודר ונשארו לנו כמה פרטים קטנים. מרגיש כאילו היינו פה תמיד. טבעי שזה מפחיד. אנחנו כבר עמוק עם הראש בפרוייקטים מאתגרים ומרגשים שבקרוב יצאו לאור ונוכל לספר עליהם כאן. בנתיים הכניסה שלנו השתדרגה פלאים עם אריזות ומוצרים של לקוחות שעושים פה וואו גדול וכל מי שעובר מציץ לראות מה זה המקום המאיר והצבעוני הזה ומה מוכרים כאן 🙂
לקראת ספטמבר נוציא שוב את מדבקות הסנדביצ׳ים בגרסה משודרגת, יש למה לחכות וגם שני מוצרים חדשים שנמצאים בשלבי הפקה אחרונים ותאמינו לי שכדאי להיות פה בעניינים כשהם יצאו.
בימים אלה אני מסיימת לכתוב את תוכנית הקורס למעצבות שכל כולו ניהול מערכות יחסים עם מותגים ולקוחות, תהליכי עבודה ועוד כמה הפתעות ממש אבל ממש(!) שוות. הקורס יפתח גם הוא בספטמבר (מי שמעוניינת, או מעוניין יכול ויכולה להשאיר לי פרטים במייל הרשום מטה ואני אצור קשר בהקדם).
הספר הראשון שלי (שסיפרתי עליו קצת בפייסבוק) ״החיים. קצרים״ עשה טיול לעריכות לשוניות והגהות ומי יודע אולי החלום שלי שהוא יצא בדצמבר ביומולדת שלי יתגשם.

 

 

גם היום. רגע לפני שהוא ואני ואתם קופצים לתוך השנה העשירית המשותפת שלנו אני עוצרת שניה מול המראה (כבר לא במעלית למי שעוקב גם בפייסבוק ;)) עושה תיאום ציפיות ומאחלת לו. לי. לנו.
שתהיה שנה עם המון תבלינים בגינה שלנו. של כולנו. העסקית. הפרטית. המקצועית. החברית. שיהיה מעניין. מפתיע (לא בהצפות ולא בשטויות). מפתיע טוב. שהלקוחות הנפלאים שלנו ימשיכו להאמין בנו ובמסעות שמעבר לדלת הארון ולהיות חלק כל כך חשוב מהדבר הזה שמתפתח וצומח. שנמשיך אנחנו לשים את כל הרעיונות והחלומות על השולחן ולגרום להם לקרות ולהפוך למציאות. שהבלוג הזה ימשיך להיות בית לכל המילים שלי. הסיפורים. המאחורי והקלעים ושאתם תמשיכו להגיע לכאן. לקרוא. להגיב. לשתף. אתם לא יודעים כמה זה כיף 🙂

 

 

—♥—
אם הגעתם עד כאן, אני כה אשמח לתגובה, סימן שהייתם, תשאירו ברכה 🙂
אני אשמח שתגיבו כאן בבלוג, אתם מוזמנים בשמחה לשתף, להעביר, לשלוח ולפזר ולהפיץ לכל עבר :).
לשיתוף, אפשר ללחוץ על אחד האייקונים מטה או להעתיק את הלינק

מוזמנים לשלוח לי תגובות, שאלות, תהיות, בקשות למייל hagar@curlyblack.com
לקבלת פוסטים חדשים, רעננים ומעוררים אתם מוזמנים להרשם, מבטיחה שיהיה שווה וארוז היטב 🙂
תודה על שאתם כאן איתי, עוצרים לרגע, וקוראים וכמו שאני תמיד אומרת,
בשבילי זה לא רק בלוג, זוהי מערכת יחסים.
באהבה 
הגר

 

 

 

תגובות פייסבוק

תגובות

19 תגובות

  • יהודית הגיב:

    נפלא!
    פשוט. מרגש. מהלב
    לעוד הרבה שנים מפתיעות ♡

  • ענבל הגיב:

    לא מכירה את הספר, אבל אותך קצת. ובעיני כל יום שלך הוא יום מיוחד.
    ההספקים שלך בלתי רגילים, וכשמדובר בך – זה הכי ברור!
    את טיל שיוט! משוטטת בין עולמות תוכן, ומשאירה אבק מאחור…
    לחייך לחיי מעברים לחיי המילים – מזל טוב על כל אלה ועוד.
    לאב יוש משובחת שאת❤?

    • הגר אשחר ניר הגיב:

      טיל שיוט. זה גדול. את יודעת שלפני משהו כמו 16-17 שנים הייתי מלצרית באיזה שהוא בית קפה ידוע, שהיו מבקרים בו הרבה לקוחות קבועים. הם קראו לי ספייס קדט (Space cadet) בדיוק מאותן סיבות 🙂 מצחיק. תודה רבה אהובתי. מחכה לבלוג שלך ממש ממש!

  • אשמח לקבל פרטים על הקורס

    • הגר אשחר ניר הגיב:

      הי רעות, שמרתי את המייל שלך, בקרוב אשלח לך את כל הפרטים. תודה רבה 🙂

  • דנה הגיב:

    לא זוכרת מתי נרשמתי ליונים שלך אבל הפוסט הזה הבהיר לי למה.
    בתור מי שעכשיו עוברת תהליך של ניווט מחדש קיבלתי הרבה מוטיבציה:)
    ה-35 במאי הוא אבן פינה בחיי, הוא גאוני שכייף לך שעדיין לא גילית אותו עד הסוף.
    מצד אחד הוא קורע את החולשות האנושיות ומצד שני הוא מלא באופטימיות.
    בעיני הוא מאוד שונה משאר הספרים של קסטנר ובעצם לא ממש:)
    תודה על המילים היפות
    ומחכים כאן להתפתחויות

    • הגר אשחר ניר הגיב:

      איזה כיף דנה 🙂
      שמחה לשמוע שזה מועיל ונותן מוטיבציה ואיזה יופי שאת בתהליך ניווט מחדש, אלו תמיד תהליכים מרתקים בעיני שבסופם מחכות התחלות חדשות ומרגשות. וכן מסכימה איתך לגבי החולשות האנושיות והאופטימיות. במידה מסויימת אפילו בהקבלה לחיים עצמם.
      מלא בהצלחה בתהליך שלך ותודה גדולה שאת כאן

  • קודם כל הגר אני חייבת לומר שאת פשוט השראה, אני לא מכירה אותך טוב אבל ממה שאני כן מכירה , מהפוסטים , מהפייסבוק מהפרלמנט , אני חושבת שלמדתי ממך כמה דברים, התשוקה הרצון לעשיה , היצירתיות . את פשוט משהו.
    המצחיק הוא שבדיוק (ממש ברגעים אלה במקרה קפצתי לפייס ונתקלתי בפוסט שלך) אני כותבת סדרת פוסטים לעצמאיות שהראשון בהם הוא האם להיות או לא להיות עצמאית ותחילת הפוסט שלך הוא בדיוק מה שאני כותבת עליו, הלקוחות שלא נופלים מהשמיים השלום למשכורת הבטוחה, האחריות ועוד כל מיני.
    וחוץ מזה עד השבוע לא חושבת שנתקלתי במונח 35 במאי והשבוע פעמיים (למרות שאני אוהבת את ספרי אריך קסטנר אני לא מכירה את הספר הזה) את יודעת שבסין אסור להזכיר את המונח 35 במאי? (סתם למקרה שתגיעי לסין).
    זהו, לא רגילה להשתפך כל כך אז רק שתדעי שנהניתי מהפוסט.

    • הגר אשחר ניר הגיב:

      את יודעת משהו, לפעמים לפעמים, מתגנבת אלי המחשבה, שאילו הייתי צריכה היום, עם כל הידע שיש לי וכל מה שאני יודעת שעוברים בדרך הזאת, האם הייתי בוחרת שוב בעצמאות. התשובה אגב היא חד משמעית כן, כי אני יודעת לנטרל היום את מנגנון הפחד די טוב, רק שאז.. אז.. הוא לא היה קיים, לא ראיתי את הבעיות והמכשולים. כן שמעתי עליהם מכל מי שרק נקרא בדרכי, אבל אני החלטתי לא לראות אותם. וזה מדהים אותי להסתכל אחורה על ה״אני״ ההיא של אז.

      קראתי איפשהו על הקטע הזה עם ה35 במאי. מוזרים הסינים האלה 🙂

      תודה גדולה לך. את לא רגילה להשתפך.. אבל כשאת עושה את זה את נוגעת עמוק.

  • קרן בר הגיב:

    תאריך קסום וספר נפלא. בעברית זה לא היה קונרד, זה היה דני והשם המלא היה: 35 במאי, או דני מפליג לים הדרומי. לא פלא שניסים קורים בתאריך הזה, מעולם לא חשבתי לחשב מתי הוא יוצא באמת, זה תמיד היה מן תאריך בלתי מושג שכזה, מעין אוקסימורון מופלא עבורי. פוסט שובה לב, קסום וקולח. הקסמת אותי.

  • אהובה את מיוחדת!!! כמה אנרגיה מתפרצת באישה אחת קטנה וקומפקטית. 9 שנים מרשימות וכפי שכתבת עוד היד נטויה. מאחלת לך המשכים מרתקים בלי שום הצפות… ועכשיו כשאת יותר צפונית צפי פגיעה ממש בקרוב ? אוהבת…???

  • נעמה וינמן-הממחכה המתוקה של נעמה הגיב:

    מהממת שאת ראשית מזל טוב ליום הולדת כל כך שמח יום הולדת מלא גאווה חיכיתי בקוצר רוח להתפנות. ולקרא נכון שקצת באיחור אך איך כתבת דברים קורים לאט
    כל כך התחברתי לכתיבה כל כך התרגשתי כשמצאתי חלק מהמסעות שלך בתוך המסעות שלי את לגמרי השראה לפחות בשבילי כל כך מרגשת זכיתי
    זכיתי להכיר אישה מוכשרת אישה פורצת דרכים אישה חושבת ומלאה בפתרונות יצירתיים אישה עם לב ענק ונשמה קסומה בעלת אין סוף נתינה
    אין ספק שבשבילך גם השמיים הם לא הגבול והדרך עוד סלולה
    למדתי ממך המון ולשמחתי עוד לומדת ובטוחה שתמיד יהיה מה ללמוד ורוצה מאוד
    גם בנפילות ובימים קשים ידעת תמיד לעמוד איתנה ולצעוק את לא עוזבת את ממשיכה ואני כמו בצבא מצייתת לפקודה ושואלת מאיפה הכוחות שאת שואבת ובעיקבותייך אני מתאזנת
    וזה רק חלק ממה שיש לי לך לאמר ומי כמוך יודעת שזה עוד לא נגמר
    הגרי יקרה מאחלת לך מכל הלב שתמשיכי להיות כמו שאת שתמשיכי בכתיבה הנהדרת כי אני עוקבת קבועה גם אם לפעמים לא מגיבה תמשיכי לצעוד קדימה ולתת השראה ושיהיה המון המון בהצלחה
    ומחכה ומצפה לפתיחה הרשמית
    נשיקות אהובה?❤❤❤

    • את מהממת ונהדרת כל כך נעמה. המילים שלך נוגעות ומרגשות ומדהימה אותי הדרך בה נפגשנו. לאן הכל התפתח ולאן הצלחת לקחת את זה. הבחירה בך היתה כל כך מוצדקת! ואני שמחה עליה מאוד מאוד.
      תודה על איחולייך הרבים והיקרים מפז. הרבה שיעורים יש לנו בחיים. החוכמה היא ללמוד מהם. להתנסות. לקחת סיכונים מחושבים. לדעת לעצור לפעמים ולהמריא שוב.
      אין כמוך. תודה גדולה

  • ליאת רסיין פרי הגיב:

    הגר איזה פוסט מרגש ושמח. מאחלת לך עוד הפתעות טובות רבות וגילויים עצמיים נהדרים, התפתחות וצמיחה והמון הצלחה.
    ולעצמי אני מאחלת שבעוד מספר שנים, גם אני אוכל להביט אחורנית ולהרגיש כאלו דברים ולהבין שאני נחושה ושטוב שכך.

    • אחד הדברים שגורמים לי הכי הרבה שמחה בהלוג הזה, זה שהוא גורם לאחרים להסתכל על עצמם ולראות שאפשר. הדרך צופנת לא מעט הפתעות. חלקן טובות. חלקן טובות פחות. אך כולן שלנו. עושות אותנו מי שאנחנו. תודה גדולה על האיחולים ומאחלת לך בחזרה בדיוק בדיוק את כל מה שכתבת לעצמך. זה מקסים ואני מאמינה בכל ליבי שאת עושה את הצעדים לשם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *