מסעותי בארץ לוגולנד | #01 | Apple

לוגולנד שלי. אפל (בלי) פאי

אני חובבת מסעות, רגליים, רכובים, מוטסים, מושטים, כל עוד התוכן מעניין, החברה טובה, יש יעד או גילויים מעניינים צפויים בדרך, אני שם. אבל יש מסעות שסוחפים אותי, בלי ללכת ממקום למקום, בלי לארוז תרמיל על הגב, כאלה שנותנים לי ידע ועניין ורצון לחקור עוד ועוד. מסעות של תוכן.
הבטחתי שאביא סיפורים מעניינים שעומדים מאחורי לוגואים ובעיקר מאחורי מותגים מוצלחים. קצת מ-ה-למה ומ-ה-איך של מאחורי הקלעים.
אני תמיד אומרת שמיתוג הוא לא לוגו ולוגו הוא אינו מיתוג, בפוסט שלי דייט עם לוגו אני מספרת על הגישה שלי לעיצוב לוגו ופותחת דלת לתהליך החשיבה והעבודה שלנו בסטודיו על לוגו, שהוא אחת מהחוליות שמייצרות ובונות מערכת יחסים נכונה בין מותג לבין קהל היעד שלו. את הפוסט אפשר לקרוא כאן.
יש לוגואים שמסתובבים לנו בחיים. הם מוכרים. הם זכירים. אנחנו יודעים לאן ולמי הם שייכים. הם כאילו תמיד היו כאן. הם נראים לנו מושלמים כל כך. נכונים כל כך. מדוייקים כל כך. לרוב, אנחנו לא עוצרים כדי להבין מה עומד מאחוריהם, מה הוא הסיפור ולמה הם בדיוק כאלה. איך זה שהם פשוט עובדים.
ראש השנה (וגם תקופת החגים) חלפו פרחו להם, אבל אני עוד מרגישה שלא מיציתי את עניין התפוחים, לא את התפוח בדבש, כי בא לי שנה מתוקה במיוחד וגם לא את התפוח הנגוס של חברת אפל. ואיתו אני בוחרת להתחיל את המסע שלי בארץ לוגולנד.

תעשי לי "אפל"

הרבה לקוחות מגיעים אלינו לסטודיו עם רצון עז לעשות מהלך מיתוגי ועיצובי מכונן. הם מבקשים: נו, מה הבעיה, תעשי לי כמו של אפל. פשוט כזה, כמו התפוח. לוגו שעובד. לוגו בלתי נשכח. על זמני. נקי. מינימליסטי. מעורר השראה. כזה שכולם יכירו. יזהו מרחוק.
ואני? אני רק מסבירה, שברור, אין בעיה ואפילו בשמחה, אבל רגע, שניה, בשביל להיות אפל, צריך לייצר קודם כל את התשתית. לבנות את היסודות, ממש כמו בבניין. להבין שמאחורי כל לוגו מצליח, יש מותג, שגם הוא היה פעם בנקודת ההתחלה. שיש לו הסטוריה, שהוא עבר כברת דרך, שהוא נתמך בסיפור, באסטרטגיה, בשיווק, במוצר מצויין, בקהל מדוייק שאליו בדיוק הוא פונה בכל נקודות ההשקה שלו ושלפני שהוא נהיה מה שאנחנו מכירים היום, הוא היה חדש, לא מוכר ועוד לא צבר קילומטרז' של מחמאות.

The NewTon(e) of voice" in the block"

לוגו אפל 1976 (רונלד ווין)

לוגו אפל הראשון, כפי שצוייר בידי רונלד ווין. מופיע בפוסט זה כדוגמא וכהסבר (מבלי לפגוע בזכויות יוצרים)

הרבה נכתב ונאמר על הלוגו של אפל, על שם החברה, על ההתפתחות שלה, על הסטיב ועל הג'ובס שלה וגם על הלוגו שלה. חלק מהפרשנויות נכונות ויש להן מקורות מוכחים, חלקן בגדר השערות שדבקו בו במהלך השנים והפכו (לפחות בעיני הקהל) לנכונות גם הן :). מה שוודאי הוא, שאפל היא מותג על, ללא גיל, צבע או מין. התפוח הזה, פרץ לחיינו, הוא בא לעשות מהפיכה, לערער את המוכר והידוע וללכת מחוץ לתלם. הוא מושך אליו קהל מכל קצוות תבל. הוא מושך גם לא מעט ביקורת. ובעיקר, הוא מותג שאפשר בקלות לראות איך לאורך שנות קיומו, הוא מפתח מערכות יחסים מלאות רגש ואפילו אהבה עם קהל הצרכנים שלו.
כל זה התחיל, אי שם עם הקמת חברת אפל, שאז עוד נקראה אפל קומפיוטרס, בשנת 1976.
שם החברה, אפל (Apple), כך סבורים מי שחקר קצת את קורות החברה מתחילת דרכה, נבע מהיותו של סטיב ג'ובס, ממייסדי החברה, פירותני (אוכל פירות בלבד), טבעוני אדוק, באותם ימים. אפילו מקינטוש, שם המחשב אותו מייצרת החברה והיה מוצר הדגל הראשון שלה, הוא שם זן של תפוחים אשר נפוץ בניו אינגלנד ובאוסטרליה.
אומרים ששלושה תפוחים שינו את העולם, הראשון של אדם וחוה, אותו אחד שחוה נגסה בו ובגללו אמנם הוצאנו מגן עדן (וויתרנו על חיי נצח), אך בזכותו קיבלנו את הדעת. השני, של ניוטון, עם תקרית התפוח המפורסמת, בה נפל התפוח מעל לראשו של ניוטון בעודו שוכב מהורהר מתחת לעץ, לכיוון האדמה. הנפילה הזו היא זו שהביאה אותו להבין שקיים כוח המושך אותו למטה (ולוא דווקא לצדדים, או למעלה), כוח המשיכה, זה ששינה את עולם הפיזיקה לגמרי במקרה. והשלישי הוא התפוח של אפל. ששינה את יחסינו למוצר מוגמר, לעיצוב, לחדשנות, לטכנולוגיה מובילה ולהיותו מותג נחשק כל כך, עבור רבים כל כך.
את הלוגו הראשון של החברה, עיצב, או יותר נכון צייר בדיו ועט, בשנת 1976, רונלד ווין שהיה שותפם של סטיב ג'ובס וסטיב ווזניאק בחברת אפל (ועזב בהמשך בגלל חששות כספיים). הציור הזה היה תיאור רגע הנפילה של התפוח על ראשו של ניוטון. הוא היה רחוק מלהיות מינימליסטי, הוא היה ציור מלא פרטים. סיפור שלם. וגם מחווה מסויימת לאדם (ולסיפור שמאחוריו) ששינה והשפיע על האנושות במידה רבה. כבר בלוגו ההוא, הצטייר לו חזון. חזון של מותג שבעצמו בא לשנות את העולם.
אבל.. סטיב ג'ובס, שרכש חיבה גדולה למינימליזם של העיצוב היפני, הרגיש כי לוגו כזה מפורט לא יוכל לשרת את החברה מבחינה קונספטואלית (מינימליזם) ומבחינה ויזואלית (בקטן ילכו הפרטים הקטנים לאיבוד) ולכן בהמשך אותה שנה (1976) פנה לרוב ג'אנוף (שעבד אז במשרד הפרסום רג'יס מק'הנה (Regis McKenna)) עם "בריף" חדש, או בעצם בקשה יחידה: "שלא יהיה חמוד".
אפל (החברה) ואפל (הלוגו) נבראו על ועם חזונו והשקפת עולמו של סטיב ג'ובס. הוא דגל בפשטות וסלד מהמוכר והידוע. סטיב ג'ובס פורץ דרך. חיפש פשוט. קל. נגיש. ו- וואו.

התפוח לא נפל רחוק מהעץ

לוגו אפל בעיצוב רוב ג'אנוף, 1977, מופיע בפוסט זה כדוגמא וכהסבר (מבלי לפגוע בזכויות יוצרים)

לוגו אפל בעיצוב רוב ג'אנוף, 1977, מופיע בפוסט זה כדוגמא וכהסבר (מבלי לפגוע בזכויות יוצרים)

תרגמתי חלקית ראיון מקסים שנערך עם רוב ג'אנוף, המעצב, בו הוא עונה לשאלותיו של Ivan Raszl  שהוא איש קריאייטיב ועיצוב, מעצב אתרים, מפתח מותגים ברשתות חברתיות ובלוגר מופלא, בבלוג Creativebits. בראיון עונה רוב, על הרבה שאלות וגם מפריך הרבה מאוד מאותן תיאוריות וספקולציות לגבי הלוגו:

—–

האם הצבעים מייצגים את תרבות ההיפי, שהייתה באופנה באותו הזמן?
חלקית זו הייתה ההשפעה הגדולה באמת. סטיב ואני באים מהמקום הזה, אבל הסיבה האמתית לפסים, הייתה שאפל-2 היה המחשב האישי או הביתי הראשון שיכול להציג תמונות על המסך בצבע. אז זה מייצג פסי צבע על המסך. כמו כן, זה היה ניסיון להפוך את הלוגו מאוד נגיש לכולם, במיוחד לאנשים צעירים, כך שסטיב יכול לגרום להם ללכת ללמוד.
בזמנו, לוגואים היו מורכבים מצבע אחד או משני צבעים. מישהו נלחם נגד הפסים הצבעוניים?
סטיב אהב את הרעיון, כי הוא אהב דברים מחוץ לקופסא, אמנם זה לא כזה מהפכני היום, אבל אז, זה היה טיפה יוצא דופן. למרות שקיבלתי הרבה התנגדות מאחד הדרגים הבכירים יותר בחברה. הוא סוג של הלך נגדי כשהצגתי את הרעיון לסטיב. הוא טען שאם החברה תלך בכיוון הזה ותייצר ניירת בכל מיני צבעים, היא תפשוט את הרגל עוד לפני שהעסק יקום. זאת הגישה שקיבלתי מהחברה. אבל סטיב אהב את זה מיד. הוא חד תפיסה ומאוחר יותר למדנו שהוא אוהב גם את הייחודיות של זה. בנוסף, אני אוסיף שהרעיון של מחשב שנכנס לבתים של אנשים היה טיפה מאיים בגלל שעד לאותו רגע, מחשבים היו מיועדים לעסקים גדולים, שהיו מאוד טכנולוגים וכו’. רוב המחשבים האישיים שיצאו בזמנו היו בעלי שם מאוד טכנולוגי. למשל TRS-80 ודברים כאלו. בגלל זה השם אפל היה כ”כ יוקרתי בגלל שהוא היה בסיסי ולא טכני, וללכת על הצבעים האלו, היה מאוד חשוב.
מה הביס בתפוח מייצג? האם הוא מתייחס ליחידות בייטים (bite לעומת byte) במחשב? האם זה מתייחס לארוע התנכ”י כשחווה נגסה בפרי האסור? האם הפרי עצמו מתייחס לתגלית של כוח הכבידה ע”י ניוטון כשהתפוח נפל על ראשו בעודו יושב תחת העץ?
אלו רעיונות מעניינים, אבל אני חושש שלא היה לזה קשר לזה. מנקודת מבטו של המעצב, ובטח חווית את זה בעצמך, זו אחת מהתופעות הגדולות בחויה של עיצוב לוגו, מאיזה סיבה שלא תעצב אותו, וכמה שנים לאחר מכן, אתה מגלה למה כביכול עשית דברים מסויימים. והכל, בולשיט. זו אגדה אורבנית נפלאה. מישהו מתחיל עם זה, ואח”כ אנשים אומרים “אה כן, זה חייב להיות זה”.
יתכן שבאופן תת מודע הושפעת מהסיפורים האלה?
ובכן, אני ככל הנראה האדם הכי פחות מאמין, אז אדם וחווה לא קשורים לזה. הנגיסה מהידע (The bite of knowledge) נשמעת נפלא, אבל זה גם לא זה. ויש עוד הרבה מידע אחר שהוא לא. טיורינג, אבי מדעי המחשב שהתאבד בתחילת שנות ה-50 היה בריטי, והואשם בהומוסקסואליות, מה שאכן היה. הוא הורשע ויועד לו מאסר בכלא אז הוא התאבד כדי להימנע מזה. אז, שמעתי שאחת מהאגדות היא שהלוגו הצבעוני הוא סוג של מחווה עבורו. אנשים חושבים שעשיתי את הפסים הצבעוניים בגלל דגל הגאווה. וזו השערה שממש רווחה תקופה ממושכת. עוד עובדה מעניינת היא, שהוא ככל הנראה התאבד עם תפוח טבול בציאניד. ואז, גיליתי שהספר הכי אהוב על טיורינג כילד היה שלגיה, שהיא נרדמת לנצח אחרי שהיא נוגסת בתפוח מורעל, ואח”כ מתעוררת בזכות נסיך יפה תואר. בכל מקרה, כשאני מסביר את הסיבה האמיתי לנגיסה, ישנה סוג של אכזבה. אבל אני אומר לך. עיצבתי את הביס בשביל קנה מידה, כדי שאנשים יבינו שזה תפוח ולא דובדבן, משהו שכל אחד יכול לזהות. זה חוצה תרבויות. אם למישהו אי פעם היה תפוח, הוא כנראה נגס בזה, וזה מה שהתקבל. אחרי שעיצבתי את זה, המנהל קריאטיב אמר לי, “אתה יודע, יש מונח כזה שנקרא בייט”, ואני השבתי “אתה צוחק”. אז, זה היה מושלם, אבל גם מקרי. באותה תקופה הייתי צריך הסבר על כל דבר קטן במחשבים.

—–

הראיון המלא והמרתק נמצא כאן. שווה הצצה ושווה קריאה. הבלוג של איוון, נמצא כאן.

—–

יחס (ותפוח) זהב

לוגו אפל על פי יחס הזהב

התמונה לקוחה מהבלוג GOLDEN RATIO ומופיעה בפוסט כדוגמא וכהסבר (מבלי לפגוע בזכויות יוצרים)

עוד עובדה מעניינת היא שהלוגו עוצב בצורה ידנית, טרום עידן המחשב, על אף שעוצב עבור חברת מחשבים. בתחילת שנות ה-80 השתנתה מעט צורת התפוח מהעיצוב המקורי שלו. משרד העיצוב לנדוור ושות' שינו מעט את גווני הצבע ובעיקר עשו את צורת התפוח הרבה יותר גיאומטרית וסימטרית.
אני לא אכתוב פה על מתמטיקה או על גיאומטריה.. (אולי בגלגול אחר כלשהו :)) אבל אני כן אציין את הקשר בין התפוח בלוגו אפל, לבין  יחס הזהב ואסביר בקצרה מהו, פשוט כי כשמסתכלים על היחסים ומבינים את השיטה, אפשר לראות למה ואיך העין תופסת את הצורה כמושלמת.
יחס הזהב הוא פיתרון המשוואה X² = X + 1.
זהו יחס שמייחסים לו הרבה משקל, הוא מתואר גם כ"יחס קיצוני וממוצע" או "היבט עיצובי טבוע של היקום" והוא נמצא מייצג באופן טבעי (ובהמשך גם באופן יזום) הרבה מידות וגדלים בטבע (יחס בין הדבורים בכוורת, קרניים של צבאים ועוד), באומנות (הפנים של מונה ליזה של ליאונרדו דה וינצ'י), באדריכלות (כיפת הסלע בירושליים, בניין האו"ם בניו יורק קרוב מאוד ליחס הזהב, אומרים שהפירמידות בגיזה קרובות מאוד ביחס ליחס הזהב) וגם בעיצוב (מידות כרטיסי אשראי דומים מאוד למידות יחס הזהב, דיון שעלה לאחרונה סביב הענן של אפל שעשוי לפי מידות יחס הזהב). מלבן הזהב, הוא מלבן שהיחס בין צלעותיו הוא יחס זהב. כאשר מוסיפים לו ריבוע הצמוד לאחד מקצותיו, נוצר מלבן זהב חדש וכך הלאה עם המלבן שנוצר. והמלבן הזהב הוא גם היחס על פיו עשוי בצורה מופלאה התפוח של לוגו אפל.
לוגו אפל הסטוריה

הסטוריית הלוגואים של אפל, לפי שנים. מופיע בפוסט זה כדוגמא וכהסבר (מבלי לפגוע בזכויות יוצרים)

צורת הלוגו לא השתנתה כבר כמעט 40 שנה. מה שכן השתנתה זוהי הצבעוניות. את פסי הצבע החליפו הגרסה הכסופה והגרסה השחורה המונוכרומטיות בשנת 1998, כשנה אחרי חזרתו של סטיב ג'ובס לחברה. בגרסאות אלו השתמשו עד 2000, ב-2001, הושקה הגרסה המיימית (Aqua) שהופיעה בעיקר באריזות ובפרסומות ובגרסה הראשונה של Mac OS X. ב-2007 הושקה גרסת ה"זכוכית" שעד היום היא זו שמתמשים בה לרוב (גם הגרסה המונוכרומטית נראית עדיין בחלק מהמוצרים). היא הופיעה לראשונה ב Mac OS X Panther ובהמשך בכל דורות האייפון, אייפד ודומיהם.

ביס אחד. וכל השאר הסטוריה

ז'אן לואי שהיה מנהל בחברת אפל בשנים 1981-1990 אמר פעם על הלוגו "אחת התעלומות העמוקות בשבילי הוא הלוגו שלנו, הסמל של תאווה וידע ננגס, שחוצים אותו כל צבעי הקשת בסדר ההפוך. אתה לא יכול לחלום על לוגו מתאים יותר: תשוקה, ידע, תקווה ואנרכיה.
והנה, במסע אל חקר ה"למה" וה"איך" מספר המעצב, שלא היתה לו אסטרטגיה ויזואלית רבת משקל ובכל זאת, למרות שיש סוג של "אכזבה" כשקוראים את תשובותיו של רוב ג'אנוף ומגלים כי הרבה מהתיאוריות הן בסה"כ עוד השערה שהצליחה לדבוק בלוגו החדש, בחיפושי האינסופי אחר הסיבה, כשאני חוזרת רגע לחזון של אפל, לפשטות המבוקשת, לרצון לעשות הסטוריה ולשנות את העולם, הרי שהתפוח הנגוס צבוע בצעי הקשת (ההפוכים בסדרם ביחס לצבעי הקשת המוכרת, לא ממקום סיבתי.. אבל זו התוצאה), הכיל בתוכו את כל אלה. הצבעים היו חצופים ו"זרים" לעולם המחשבים והטכנולוגיה הנוקשים. הוא היה רחוק מהם מבחינת "המתבקש" והביא משהו אחר ורענן לזירה. השימוש בתפוח (כשם של חברת מחשבים ובהתאמה בלוגו שלה) היה מסקרן, מרתק וחריג בנוף וב "Take Of" שהוא הביא. יש בו מחווה לאיש ששינה את עולם הפיזיקה בגלל תפוח נופל אחד (שגם אם לא במכוון לדבריו של רוב, הרי שם היתה נקודת ההתחלה).
התפוח מגיע מתחום המזון, כך שאם ננתק רגע את ניוטון מהתמונה, אפילו בלי אדם וחוה יש פה סוג של פיתוי והנגיסה מחדדת רק את זה.
הביס, אמנם, נועד כאמור כדי לבדל אותו, שלא יחשבו בטעות שהוא עגבניה או דובדבן (לבקשתו של סטיב ג'ובס) אבל יש בו בביס הזה, כמעט את הכל. הוא כן חמוד, אבל לא חמוד מדי, הוא הקריצה שאומרת הכל בלי מילים, הוא התפוח שכולם רוצים לנגוס בו, לאכול ממנו, לטעום, לקחת חלק, הוא לא סתם עוד תפוח. הוא הכי נחשק. הכי טעים. הכי עסיסי. הכי סקסי. הכי מעוצב. הכי חדשני. הכי טרנדי. הכי. ביס אחד ממנו ו.. אנחנו על גג העולם 🙂
לוגו אפל, והמותג כולו, לימדו אותנו דבר או שניים על מערכות יחסים בין מותג לקהל יעד ולמרות שדווקא התיאוריות הגדולות שנותנות פרשנות ללוגו, לא בהכרח מתיישבות בקנה אחד עם המציאות, עם ובלי לדעת מה עומד מאחוריו (הלוגו), הוא מעורר רגשות עזים ורבים. התפוח מדבר כבר בעד עצמו, הוא משרת את המותג באופן מושלם ואולי בגלל זה גם נשאר כאן, לפחות בצורתו המקורית, כל כך הרבה זמן. אפל אז ואפל היום הוא מותג פורץ דרך, מותג מוביל דעה ועניין, חדשנות ועיצוב והוא גורם לנו לצאת קצת מהקופסא ולא פעם לגיד "וואו". אני מרשה לעצמי לקרוא לה (בשבילי אפל היא אשה) אפל אהובתי, למרות שאני יודעת שהיא לא רק שלי, אבל אני כן יודעת שנאמנותי שמורה לה ואהבתי גם, יש משהו במותג הזה שתמיד מסקרן אותי, תמיד מושך אותי, גורם לי לרצות עוד ממנו ולא אין לי את כל הגאג'טים והמוצרים (הלוואי עלי חצי מהם), אני בעיקר נאמנה למק(ינטוש) שלי והולכת איתו יד ביד כבר 15 שנה ולא מחליפה באף אחד אחר (אולי רק את הגרסה מדי פעם לגרסה קצת יותר חדשה כשכבר אין ברירה.. :))
המסע הראשון בארץ לוגולנד שלי הסתיים (לפחות לרגע זה, אני כנראה עוד אמשיך לנצח לחפור ולנבור :)), אני מקווה שנהניתם בשבילי הדרך, שגיליתם יחד איתי עובדות, הפרכת קלישאות ותיאוריות וגם קצת מעולמו ומאחורי הקלעים של מותג פורץ דרך והחיבור בינו ובין הסמל הכי מייצג שלו לעולם.
ולסיום מחווה קטנה 🙂

מחווה של Curly Black ללוגו אפל

 —–
אם אהבתם, אתם מוזמנים להגיב לי כאן בבלוג, אתם מוזמנים לשתף, להעביר, לשלוח לכל מי שזה יכול לעניין אותו או להאיר את עיניו. לשיתוף, אפשר ללחוץ על אחד האייקונים מטה.
ספרו לי מי היא (או הוא) אפל בשבילכם? אוהבים? לא אוהבים? קשורים? מחוברים? למה? כמה? מה הלוגו הזה מייצג עבורכם? אני אשמח לדעת גם על לוגואים נוספים שמעניין אתכם לשמוע את הסיפור שלהם ומותגים שקוסמים לכם, זה יעזור לי לבנות ולהעשיר את המסעות הבאים 🙂 אשמח לשמוע וגם להגיב.
מוזמנים גם לשלוח לי תגובות, שאלות, תהיות, בקשות למייל hagar@curlyblack.com
לקבלת פוסטים חדשים, רעננים ומעוררים אתם מוזמנים להרשם, מבטיחה שיהיה שווה 🙂
תודה על שאתם כאן איתי, בשבילי זהו לא רק בלוג, זוהי מערכת יחסים.
באהבה 
הגר

 

תגובות פייסבוק

תגובות