יומולדת חשופה

השנה שהיתה

פוסט יומולדת וסיפור על מפגש אחד ואשה אחת שפתחו לי דלת לשנה מאוד מיוחדת. השנה שהיתה. יום הולדת הוא יום חג. בין אם בקונפטי וצלצולים ובין אם בין קולות הלב. ביני לבין עצמי עצרתי לכמה רגעים וחשבתי לי. מה הספקתי לעשות השנה. והאמת.. שנה מטורפת, הספקתי בה מה שבשנים אחרות הייתי מספיקה בשנתיים. פגשתי בה המון אנשים ובעיקר נשים. שללא הרשתות החברתיות והקלות בה הדברים קורים היום, לא הייתי נחשפת אליהם. אני מאוד אוהבת גברים (ובמיוחד במיוחד, את הגבר שלי) אבל השנה, השנה הרוב הנשי חשף אותי לכוח ולעוצמה מטורפת שלא הייתי לגמרי מודעת אליהם קודם. לחיבורים מרגשים שאנחנו יודעות לייצר. לתחושת השליחות והשייכות בכל מיני נושאים שנוגעים לליבי. ונפתחו בפני עולמות מרגשים וקסומים.

מפגשים חושפניים

אני מאמינה שכל אדם שאנחנו פוגשים משפיע במידה מסויימת על משהו בנו, חלקם במבט, חלקם במילה או משפט או הרבה יותר, אבל כולם שייכים לתמונה שמרכיבה את הפאזל שלנו.
את איילת לנדאו הכרתי דרך פייסבוק היקר. אחרי הבלוג המקסים שלה לולה עקבתי כבר זמן מה ותמיד התרגשתי מנקודת המבט שלה על העולם. על עיצוב. על הפרטים הקטנים.
ויום אחד היא כתבה פוסט בפייסבוק. והמילים שלה. הן היכו בי. שילחו אותי למעמקי הזכרונות. מהילדות. מהקיבוץ. היו שם כל כך הרבה דברים שיכולתי להזדהות איתם. קראתי אותו אולי 7 פעמים. נפעמת מההקבלה. נפעמת מזה שהמילים שלה כאילו יצאו מתוכי.
ולא הרבה זמן אחרי אותו פוסט, התחיל מבצע צוק איתן. והיא כתבה עוד פוסט. שם היא דיברה על מפגש עם נשים. עם מצלמה. תרפיה. כתבתי לה. לא התכוונתי ללחוץ אנטר. אבל לחצתי. דווקא בגלל שלא התכוונתי. משהו קרה שם. וסגרתי את המחשב. אני חושבת שהיתה אזעקה.

She said YES
(כלומר.. אני)

והיא התקשרה. ושאלה אם אני רוצה להיות חשופה?
ושמעתי את עצמי אומרת שכן..

 

הגר אשחר ניר. חשופה. צילום: איילת לנדאו

היא כתבה לי. ניסינו לתאם. לקח המון זמן עד שהצלחנו. קבענו וביטלנו. המלחמה בנתיים הסתיימה. אבל הרגשות והרסיסים שהותירה אחריה בלב לא. וגם איילת המשיכה עם הפרוייקט ולא ויתרה עלי. היא באה. ואני חייכתי בלב.
חשבתי לעצמי.. מה זה בעצם להיות חשופה? הרי לחשוף זה עניין של בחירה. אני בוחרת איך. אני בוחרת כמה. אני בוחרת מתי. אני בוחרת מול מי.
אני לא מהסוג שנוח לו מול המצלמה. תמיד מרגישה שזה לא טבעי. שאין לי שליטה. שמישהו אחר בוחר את הפריים. אבל משהו באיילת משך אותי. משהו בפרוייקט הנשי הקסום המכיל הזה קרא לי להיות חלק ממנו. רציתי לצאת מאיזור הנוחות וגם רציתי לסגור עם עצמי פינה.

 

הגר אשחר ניר. חשופה. צילום: איילת לנדאו

נפגשנו. על כוס קפה. כדורי שוקולד. מילים וסיפורי חיים שנשזרים זה בזה. הרבה דמיון. ומצלמה. ביקשתי להצטלם בחוץ. בגן משחקים. לא חושבת ש(אז) היא הבינה למה, אני אפילו לא בטוחה שאני הבנתי אבל היא הסכימה. שתינו לא ידענו לאן זה יוביל. והלכנו יחד אל הלא נודע. היא עם מצלמה. אני לבושה. וחשופה.
את מה שקרה שם בין העדשה לבין הנדנדות וביני ובינה קשה להסביר במילים. אולי התמונות מספרות. שם חזרתי להיות לרגע ילדה. ואחכ לרגע שבו הבנתי שמסע חיי להיות אמא הוא ארוך, מפותל ומתנדנד. שם עצמתי עיניים ושחררתי. את הקונטרול פריק שבי. התמסרתי. לה. לרגע. לסיפור. התמסרתי לי. לעצמי.

 

הגר אשחר ניר. חשופה. צילום: איילת לנדאו

הגר אשחר ניר. חשופה. צילום: איילת לנדאו

רגע האמת הגיע. וכמו המילים הערומות על הנייר (או בפיד) שחושפות אותי, מפשיטות אותי. אני עכשיו מול המצלמה. עוד יותר עירומה. הרבה פחות שולטת. עוד קליפה מתקלפת. אני יושבת על הנדנדה ומתנדנדת. היא נותנת מרחב. אני מתפרקת. ממש כמו ביום ההוא. כשהרוחות סערו בי עד כדי כך שהחלטתי לעזוב הכל. ממש כמו ביום ההוא שבו הרגשתי שהנפש שלי לא יכולה להכיל עוד ורציתי לשחרר אותה מהעומס הרגשי הכבד. משא כבד היה אז על כתפיי. המשא שהיה חלק ממסע חיי.

 

הגר אשחר ניר. חשופה. צילום: איילת לנדאו

יומולדת חשופה | onscribbling | הגר אשחר ניר. חשופה. צילום: הגר אשחר ניר
בנדנדות של יער אילנות, בין האבנים והחולות, בין האכזבות והדמעות מצאתי מדבקה ישנה של לב אדום עם נקודות לבנות. מעט מביך היום לספר את זה, אבל אז זה היה לי כמו סימן אופטימי חמים ומנצנץ ואספתי אותו אלי, חפון באגרוף חזק. אומרים שאנחנו לא נקשרים לחפצים או למקומות, אלא לרעיון שעומד מאחוריהם, בשבילי הרעיון שמאוחרי אותו לב היה תקווה גדולה לימים יפים וטובים 🙂

 

הגר אשחר ניר. חשופה. צילום: איילת לנדאו

הגר אשחר ניר. חשופה. צילום: איילת לנדאו

איילת ראתה בי את מה שאני לא הצלחתי לראות בעצמי וקילפה ממני שכבה דקה של אבק ומחסומים. משהו טוב קרה שם בדצמבר שנה שעברה. הרבה דברים קרו בשנה הזאת. המון. אבל ללא ספק, בשנה הזו הרמתי את המסך ויצאתי לי למסע חשוף ומרתק.
כל התמונות כאן (למעט התמונה של מדבקת הלב), צולמו על ידי איילת לנדאו כחלק מפרוייקט חשופה שאני גאה להיות חלק ממנו ומהמסע הנשי שבו.
גלריית התמונות המלאה שלי באתר הפרוייקט חשופה נמצאת כאן
אני עונה על השאלון של איילת ומספרת עוד קצת 🙂 כאן
לעמוד הפייסבוק של חשופה
 —–
אני אשמח לתגובותיכם כאן בבלוג, אתם מוזמנים לשתף, להעביר, לשלוח לכל מי שזה יכול לעניין אותו או להאיר את עיניו. לשיתוף, אפשר ללחוץ על אחד האייקונים מטה.
מה זה להיות חשופים בשבילכם? מוזמנים לספר ולשתף, אני אשמח לשמוע ולהגיב.
מוזמנים גם לשלוח לי תגובות, שאלות, תהיות, בקשות למייל hagar@curlyblack.com
לקבלת פוסטים חדשים, רעננים ומעוררים אתם מוזמנים להרשם, מבטיחה שיהיה שווה 🙂
תודה על שאתם כאן איתי, בשבילי זהו לא רק בלוג, זוהי מערכת יחסים.
באהבה 
הגר

תגובות פייסבוק

תגובות

15 תגובות

  • אילנה הגיב:

    וואו הגר..
    כל פוסט שלך עלייך מפלח את הלב. את הליבה.
    איזה כיף לקרוא ולהכיר אותך עוד קצת.
    הלוואי עלי הזכות להשתתף בכזה פרויקט!
    תמשיכי לכתוב,כיף גדול

  • חמוטל הגיב:

    איזה כיף לך שהעזת להיות חשופה, להביא את עצמך וגם לכתוב על זה…
    איזה משחרר (ומפחיד) זה להיות בלי מסיכות, ככה, כמו שאת
    וכמה שקט וביטחון יש במקום הזה, הפנימי, האמיתי. המקום שהוא את.
    כתיבה מקסימה, תמונות מהממות.
    פוסט מרגש

  • tamari הגיב:

    הגרי הגרי…
    כמה שאני אוהבת אותך וכמה את נהדרת וג'ינג'ית כמה שאת בילבי. וכמה לא סתם אמרתי לך את זה בשנייה שנפגשנו.
    כתבת מקסים ונוגע ורגיש כמו שאת, מבין המילים ומבין השורות אפשר ללמוד עלייך עוד כל כך הרבה דברים.
    אני חושבת שיש בתמונה מילים, משפטים…שירים…חלומות….זכרונות….אני חושבת שיש בתמונה רגשות, אני חושבת שיש בתמונה קסמים שרק בתמונה אפשר לעשות. צריך רק את היד והעין והבטן הנכונה את השילוש הקדוש הזה שזה אכן יצא כך.
    ולאיילת הנפלאה בהחלט ולגמרי יש את הכל (כתבתי גם לשתיכן תגובה בשאלון שלך בחשופות תקראי גם שם)
    אני מאחלת לך הגרי שתמיד תראי מבפנים כמו בתמונות האלה שלך….חשופה בכל הטוב והיפה שבך.בכל הרגש והעוצמה שיש בך. בנשיות שלך בילדה שאת …ושבך….ביופי שלך….
    שתהיה לך עוד שנה נהדרת, יום הולדת נפלאה, שנת חלומות ואהבה ואמהות ובעיקר שנה שלך, של הגשמה ושל לעשות את מה שאת הכי אוהבת…כי כשאנחנו עושים את מה שאנחנו הכי אוהבים יוצאות כאלה תמונות….
    נשיקות וחיבוק גדול ממני!
    תמרי

    • תמרי אהובתי המקסימה, הפרפר שבלב, מילותייך נשמעות למרחוק ונכנסות לי לנשמה. תודה גדולה לך על כל היופי הזה שאת רואה ומצליחה להעביר הלאה בצורה כל כך רגישה ופיוטית. תודה על הברכות. נשיקות גדולות 🙂

  • מהממת זכיתי במתנה כל כך גדולה ויקרה מעבר לערך הכספי שבנינו לא פחות חשוב זכיתי בעולם שלם בשנה האחרונה זכיתי להכיר אישה מוכשרת מלאה בנתינה מדריכה מקשיבה ומבינה למדתי ולומדת ממך המון כל מה שאכתוב לא יספיק לתאר את האדם שאת ?
    נהינת לקרא את הפוסטים שלך וגאה בך על ההתקדמות העצומה שלך
    הפכת להיות מורת הדרך שלי לימדת אותי לפתוח דלתות בדיוק כמו שאת פותחת אותם בדרכך המיוחדת לזכותך יאמר שגרמת לי למהפך והצלחת להביא אותי למקום שלולא את הייתי ממשיכה לחלום….היום בזכותך אני בראש מורם גאה לומר שאני בעלת עסק…עסק שעד לפני שנה כמעט קרס עסק שבזכותך הצליח להמריא בחזרה עסק שהיום מתייחסים אליו כעסק מן המניין עסק שהיד בו עוד נטוייה ואת תמיד שם בשבילי בזכותך החלומות שלי ממשיכים להירקם ובעזרת ארגז הכלים שנתת לי ובכל פעם נוסף לו עוד כלי חדש יודעת בוודאות שגם החלומות האלו ייתגשמו
    התמונות מקסימות וגם דרכן אפשר להרגיש אותך וללמוד ממך אפילו דרכם את מצליחה להעביר את האינרגיות שבך
    אז תמשיכי להיות את תמשיכי להיות חשופה כי זה הכי יפה בעיני תמשיכי לתת מעצמך ותמשיכי לפרוח ותדעי שתמיד יש לך מקום בליבי מעריצה אותך על מי שאת ומודה לך על הכל
    יום הולדת שמח והמון מזל טוב נשיקות

  • יש לי צמרמורת.. נעמה.. מתרגשת נורא לקרוא את מה שאת כותבת, כל כך שמחה שאת נמצאת במקום שאת נמצאת, כל כך שמחה שהשנה הזו היתה משמעותית עבורך. לדעת שיש לי חלק בכך, גורם לי לרחף על ענן. זכות גדולה לי. ואני כמו שאת רואה חושפת.. פה טפח, שם טפחיים 🙂 ונהנית לפגוש בדרך עולמות חדשים ומרגשים. תודה על מילותייך הנוגעות, המרגשות, המעצימות ועל כל הברכות. אוהבת 🙂

  • הגר יקרה,
    פוסט מקסים ומאד מרגש.
    והריגוש התעצם עבורי שבעתיים כשהובלת אותי דרך הקישור לפוסט הקודם שלך המספר על מסע חייך (הגבתי שם גם…).
    באמת חתיכת דרך עברת ועדיין…והחשיפה שלך מאד מרגשת ואין לי ספק שתורמת למי שצריך להיתרם ולקבל תמיכה מהסיפור שלך ומהדרך הזו.
    זה תמיד מדהים אותי מחדש איך אנחנו פוגשים אנשים חדשים מתרשמים מהם, רושם כזה או אחר, ובעצם לא יודעים עליהם כלום. ממש כלום. אפילו אם נדמה לנו שאנחנו הכי קולטים אנשים בעולם.
    תודה רבה על השיתוף והחשיפה…
    מיכל

    • הגר אשחר ניר הגיב:

      מיכל תודה רבה!!!!!אחת הסיבות שהחלטתי לכתוב ולחשוף את הסיפור שלי היא הרצון לתת ולהפיח תקווה אצל אותן אלה שנמצאות על פי התהום. להיות שם לבד זה קשה מנשוא ולא רואים אור. תודה שקראת, שהלכת גם הלאה שהגבת, שאת פה 🙂

  • שלי לואיס הגיב:

    וואו, זה מקסים. איזה קצב, וכתוב מהבטן, ומרתק. כמו לוקח אותי למסע תוך כדי הקריאה, והפרוייקט חשופה מגניב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *