זהו חלק ג’ של סיפור אמץ עסק.
את חלק א’ – אמץ עסק אפשר לקרוא כאן
את חלק ב’ – מיתוג מתוק אפשר לקרוא כאן
שנה וקצת עברו מאז קיץ 2014 האדום, החם והעצוב. בשנה הזו שעברה, ליווינו צוות הסטודיו, שותפים טובים ומוכשרים ואני, את נעמה וינמן, הבעלים של הממלכה המתוקה, מהרגע בו היתה לפני סגירת העסק ועד שהיום שבו אפשר היה לראות שהממלכה פותחת שוב את שערי הארמון, שהשמש שוב זורחת באור אופטימי ובוהק ושוב אפשר היה לשמוע את ציוץ הציפורים.
לפני שבוע, קמתי קצת לפני הבוקר ונסעתי לי בשעות הכי יפות, דרומה, לכיוון ערד, שם השתתפתי כמראיינת ביום ראיונות לנשות עסקים שעתידות להצטרף לפרוייקט ערד אונליין. תוכנית שהיא חממה ליזמות נשים תושבות ערד, המיועדת לטיפוח בעלות עסקים נבחרות, שיזכו לליווי ופיתוח שיווקי של העסק, במטרה להגיע לרווחה כלכלית. פגשתי נשים מקסימות, עם עסקים נפלאים. היה לי יום מרתק ומלא השראה ואני יודעת בביטחון, שהתוכנית הזו, אותה מנהלת עינת דורון המקסימה בעלת נשים יוזמות בנגב היא תוכנית מעשירה ומקדמת שהולכת לתת לאותן נשים כלים מעשיים ואמיתיים לקידום והרמת העסק הפרטי שלהן וקידום היזמות הנשית בדרום בכלל. נעמה, נבחרה לקחת חלק בפרוייקט המקסים הזה ואני וכל הצוות שאיתי מאחלים לה ולכל הנשים שאיתה, המון הצלחה וסומכים עליה שגם הפעם, היא תדע להפוך את הכלים שהיא תקבל לעשיה ולעוד עליית מדרגה, אישית ועסקית.
למה אני מספרת לכם את זה? כי הסיפור הזה, מתקשר באופן ישיר ועקיף לאשה אחת, אמיצה מאוד ולסיפור אחד, שהתחיל בסטטוס בפייסבוק וברצון מאוד גדול לעשות קצת טוב כאן כשהמלחמה עשתה לכולנו כל כך רע. האשה הזו היא נעמה וינמן, הבעלים של הממלכה המתוקה של נעמה. והיא זו שנבחרה על ידי הצוות שלנו לפרוייקט אמץ עסק אותו יזמנו אז, בימים שהקיץ עוד היה נורא וכואב. ועכשיו אחרי שנה, כשהממלכה עומדת, משופצת וחלקי המיתוג החדש ניבטים מכל עבר, אפשר להגיד שלפחות מדרגה אחת, די גדולה עלינו במסלול אל עבר החלום. אז ניצלתי את ההזדמנות של הקפיצה לערד וגם עברתי בממלכה. אצל נעמה. והשלמתי איתה כמה פינות וכמה חלומות ואת חלקן אני מביאה פה, בראיון רגיש שפותח את הפצעים הפרטיים שלה אבל גם נותן הרבה אור וכוחות ועל הקשר שנוצר בנינו ועל מה שנבנה כאן בחוטים של אהבה.
בסוף הפוסט הזה נמצא הלינק לאתר החדש והמרגש של נעמה, מזמינה אתכם, בסיום קריאת שורות אלה, להכנס אליו ולקפוץ לרגע אל תוך ממלכה של עשייה ושל קסם.
—-
הראיון
איך הגעת לעסוק במה שאת עוסקת היום?
עבדתי בעבודות מזדמנות. היה לי חשוב להיות זמינה לילדים. ובשלב מסויים, הילדים גדלו ואני התחלתי לחפש את עצמי. הרגשתי “שבעה”. ומצאתי את עצמי אופה. כל הזמן במטבח. יש אנשים, אין אנשים, יצאו לי כמויות של קינוחים.
באותה תקופה עלתה לשידור התוכנית של קרין גורן שפתחה לי את העיניים. התחלתי ללמוד במכללת השף קונדיטוריה וניהול והפקת אירועים, תוך כדי עבודה, בית ו-4 ילדים. לא היה לנו כסף. את רוב הלימודים שילמנו מהלוואה שאותה אנחנו משלמים עד היום. במהלך הלימודים גיליתי שזוהי אהבתי הגדולה והוספתי קורסים של בצק סוכר (אצל טל כץ מ”שוגה”) וזילופים. כשהבת שלי היתה בת 8, ידעתי זו ההזדמנות שלי. עשיתי לילדים מהכיתה פעילות בצק סוכר, של עמי ותמי ומשם הדברים התחילו להתגלגל.
עזבתי את כל העבודות המזדמנות ופתחתי עסק. היה לי ברור מההתחלה שעסק כזה חייב להיות מחוץ לבית. לא מצאתי בערד והגעתי לבאר שבע. המקום היה צמוד למכללת השף. התחלתי להדריך בבתי ספר בערד ובכל האיזור. הדרכתי בקרן קרב והשקעתי המון אנרגיה וזמן בחוגים שמחוץ לסטודיו.
לפני שנתיים וחצי בערך החל מסע צמצומים בבתי הספר והמון חוגים נסגרו ולא אושרו להם תקציבים. כך מצאתי את עצמי בחוץ. מרוב שהשקעתי בכל ההדרכות “בחוץ” וכמעט בכלל לא בהדרכות בסטודיו, נשארתי עם ידיים ריקות וכמעט כל מה שהיה לי מבחינת פרנסה, אבד. בשלב הזה גם במגבות ערד שם עבד בעלי, המצב התדרדר. הכסף הלך. לא הצלחתנו לשלם את המשכנתא. התחלנו לקבל איומים מהבנק. נכנסה עו״ד לתמונה, דיונים משפטיים. בעלי שקע בדיכאון. היה לנו מאוד קשה. לא הצלחנו להרים את הראש למעלה. בספטמבר 2013, לא נותרו לי ברירות והייתי חייבת לקבל החלטה. להיות או לחדול. לא רציתי לסגור. זה היה רגע מייסר מאוד. החלטתי בתור התחלה לעזוב את הסטודיו בבאר שבע. קולגה בשם אנה מינביץ מאנושקה, ששמעה את הסיפור שלי, הכירה לי באותם ימים את חוה ניסנבוים מ”גולדה” שלה, בתחילת הדרך היא מאוד עזרה. התקשרתי.
חוה עשתה לי סדר בראש. סדר בעבודה. סדר בבלאגן. היא הנחתה אותי ונתנה לי את התקוה לא לסגור את העסק, לא להרים ידיים. ויצאתי מחוזקת להתחיל מחדש. אחרת. מצאתי מקום ברובע האומנים בערד. והתחלתי לאט לאט להתגלגל. גם אז הייתי צריכה להחילט מה עושים. מצד אחד הפינוי מהבית עומד על הראש, מצד שני העסק קיים. אבל צריך להשקיע בו. בכל החזיתות היינו בצומת דרכים. הצלחנו בעזרת הילדים לארגן סכום כסף כדי שצו הפינוי יירד מהראש שלנו.
ואז התחיל צוק איתן.
שני הבנים שלי (תאומים) נכנסו לעזה.
זו הייתה התקופה החשוכה ביותר שלי אישית, משפחתית, תעסוקתית ומכל הבחינות. הבנים לא ראו אחד את השני 4 חודשים עוד לפני שהמלחמה התחילה. קיוויתי שלפחות הם יפגשו בפנים. לא שמעתי מהם יותר. הניתוק היה נורא ואיום ובלתי נסבל.
ברמה העיסקית – כל הסדנאות בוטלו. ושוב, אנה מינביץ (קולגה) שמכירה אותך ואתכם (סטודיו Curly Black), שלחה לי לינק לדף שלכם ושם פגשתי לראשונה בפוסט שלכם על אמץ עסק.
מה גרם לך להרים את הכפפה כשראית את הפוסט?
בחיים לא זכיתי במשהו. והייתי בתחתית. והרגשתי שאנה מנסה להאיר לי את דרכי החשוכה. באופי שלי אני אדם שעושה. כתבתי לכם מהלב. הלב היה בעזה. עם הבנים. לא הייתה עבודה. לא פרנסה. המלחמה השפיע על כולם וגם ביטלו את כל הקייטנות ולאף אחד לא היה ראש. ואני הייתי במעגל הבלתי אפשרי עומדת באמצע בחוסר אונים ומסביבי הכל רועש וגואש.
למה ציפית? מה חשבת שתהליך כזה יכול לעזור לך בעסק?
חששתי שאני הולכת אל הלא נודע. שאולי לא אתחבר. שאולי אני לא לגמרי מבינה את התהליך. בכל לא ידעתי שמיתוג יכול להביא למקומות שבהם אני נמצאת היום. לא ידעתי מה בדיוק התהליך אומר. ביום של הפרזנטציה – נפל לי האסימון! לאן אפשר להגיע. קלטתי את ההזדמנות שנפלה בחלקי והבנתי שאני חייבת לעלות מדרגה עם העסק ולהגשים את החלום כי המיתוג מביא אותי מאוד קרובה למימוש ועכשיו זה בידיים שלי.
איך הרגשת לאורך התהליך עצמו?
וואו. שיש לי עסק עם מקצועניות. תוך כדי עבודה הבנתי מה עומד מאחורי. קיבלתי מבול של תגובות. המילה ״גאונות״ חזרה על עצמה עשרות פעמים. כל מה שחלמתי, דמיינתי ורציתי היה שם. לאורך כל התהליך הייתי בסוג של סערת רגשות. לא חשבתי שבזכות מיתוג וליווי כזה אפשר ללכת כל כך הרבה קדימה. פתאום דברים הסתדרו לי. פתאום אנשים מגיבים, פתאום מתעניינים, נרשמים, נוצרו שת״פים. הבאתם אותי למקום שאני לא רגילה להיות בו. פתאום אני מרגישה שווה ומוערכת.
ממה הכי התרגשת?
אני חושבת שכל התהליך הזה והעבודה המשותפת איתכן, הכל מרגש, אבל אני יכולה להגיד שהיום של הפקת הצילומים לאתר והימים שקדמו לה, היו מאוד מאתגרים עבורי כי העמדתם לי דד ליינים ונתתם לי לעבוד מאוד קשה בעצמי על כל רשימת המוצרים ששלחתם ומצאתי את עצמי עובדת ובעצם שם קרה משהו מאוד מיוחד. מצד אחד הלחץ היה עצום, לעמוד בציפיות שלכן, אף פעם לפני זה לא היתה לי ביקורת ממישהו חיצוני, לעמוד בציפיות של עצמי כמובן, להבין שמה שאני עושה עכשיו זה מה שיופיע אח”כ באתר. גיליתי בעצמי יכולות וכוחות גדולים משחשבתי שיש בי. הנעתם אותי, נתתם לי זריקת אדרנלין מטורפת. והיום צילום עצמו היה כמו ריחוף בחלל מבחינתי. הסתכלתי על כל הצוות שהבאתם זז ומתנועע בחדר, פתאום מתחילים לראות תמונות, לבחור אלמנטים לסטיילינג, אלה מושגים שקודם היו רחוקים ממני. פתאום לראות את כל הדברים שאני עושה, מקבלים פנים וסטיילינג ואור והתמונות משגעות, הייתי באופוריה מוחלטת.
ובכלל, העבודה על האתר, מרגע האפיון המדוייק והמדוקדק, אלה דברים שטרם נתקלתי בהם עד היום ואחרי שעברתי אותם, אני לא מבינה איך אפשר בלי זה.
מה חשבת או ציפית שישתנה באתר האינטרנט שלך, הרי היה לך אתר כבר?
בכלל לא הבנתי למה אני צריכה לשנות אותו. חשבתי שהוא עובד.. לא ידעתי עד כמה אני טועה. עד כמה השינוי העצום עושה עבורי עבודת שיווק מצויינת. עד כמה פני המותג שלי חשובים במכלול המקומות בהם פוגש אותי הקהל. אני נראית הרבה יותר טוב, מנעד הלקוחות שמגיעים אלי הוא גדול יותר והיום כבר פונים אלי ואני נותנת מענה ללקוחות גדולים, כמו למשל, בתי מלון.
מה הם הקשיים היום?
אני לבד. אם קודם ישבתי וחיכיתי שאנשים יכנסו בדלת והם לא נכנסו…
היום אני כבר מרגישה שאני כמו תמנון עם המון זרועות. מתפעלת מלא דברים ואני לבד והעסק התרחב מהר מאוד ועכשיו אני במקום שאני כבר מחפשת עזרה. היום העומס כבר משהו שקשה להתמודד איתו. השיווק היה ועדיין קשה לי. יש לי עוד הרבה מה ללמוד.
האם משהו השתנה בסוג הלקוחות שמגיעים אלייך היום, בעקבות תהליך המיתוג?
כשהגדרנו את קהל היעד בתהליך המיתוג, זה היה עוד רחוק, היום ברור לי, שאילו הייתי נשארת במקום שהייתי לפני תהליך המיתוג, הייתי נשארת עם הקהל שלי. המיתוג הציב לי רף ומראה מול הפנים ככה את נראית היום, ככה את יכולה להראות מחר. תתחילי לעבוד. וזה פשוט קורה. לקוחות מצביעים ברגליים וממלאים את הסדנאות. יש הרבה הזמנות. גם כאלה שקודם היו בגדר חלום.
עברתי כבר כמה פעמים בחיי העיסקיים סוג של שינויים גרפים (היום אני לא יכולה לקרוא לזה מיתוג כי אני מבינה שזה לא) אבל התהליך הזה הוא משהו אחר. מה שעברתי פה לא עברתי בשום מקום אחר. צירוף המילים “אמץ עסק” הוא בלשון המעטה. קודם המקום היה ריק ורציתי לסגור.. היום מגיעים לכאן בטירוף. אני מגיעה בשבע – שמונה בבוקר, חוזרת הביתה ב 23:00 בלילה. היום העסק עובד!
ההתנהלות הכספית בשנה האחרונה היתה רק במזומן כי הבנק חסם אותי וגם פה סוף סוף אני מתחילה לראות את השינוי מגיע. האשראי מהבנק חזר. יש פניות. יש טלפונים. העירייה תומכת מאוד. ראש העיר הגיע לאירוע הפתיחה והיה מאוד מרגש. מזמינים אותי לספר את הסיפור שלי. אני מרגישה היום שאני יכולה להיות דוגמא לנשים ולעסקים שעומדים בצומת הנוראית שאני הייתי ולתת להם השראה שזה אפשרי. שדברים יכולים להשתנות.
מה הן שאיפותייך לעתיד ואיפה את רואה את הממלכה עוד 5 שנים?
אני את הגבולות שלא דמיינתי כבר פרצתי. ואני עדיין מעכלת את כל מה שקרה לי (לטובה) מאז הפוסט ההוא במלחמה.
יש לי חלום קטן אחד שלא הגשמתי. להיות בתיה עוזיאל של קולינריה לילדים בטלויזיה. להעביר את התוכנית שכתבתי לקרן קרב בטלויזיה. וחלום קטן נוסף, ללמד את הילדים לבשל דרך סיפורים ואגדות. אני לא רוצה שזה יגמר לעולם. שיהיו לי את הניצוצות כמו שיש לי עכשיו.
האתר עלה לאויר והוא מקסים ומרגש אותי. עכשיו אנחנו עובדים על קטגוריה חדשה של חנות, זה השינוי הבא והמרגש.
האם שינית אצלך משהו בעקבות התהליך שעברת עם העסק?
שינתי מלא!!! כל החשיבה שלי השתנתה. אחרי הפיטורים של בעלי הבנו שאם לא נעשה לעצמנו אף אחד לא יעשה בשבילנו. היתה לנו ברירה או לסגור הכל ולחפש משהו או לעשות משהו עם העסק. מבחינת העבודה לא היינו חייבים להישאר בערד. והחלטנו שטוב לנו פה. שאנחנו נשארים ומשקיעים.
התחלתי ליזום. יצרתי שיתופי פעולה עם קונדיטורים ידועים ומוכרים. התחלתי לשפץ את המקום. התחלתי לחשוב בכיוון של בית ספר, קונדיטוריה, בית קפה, פתאום מתוך הכאוס, נולדו חלומות, נולד תיאבון. ראיתי אור ואנשים שטוב להם פה ובאים שוב ושוב.
האם יש לך טיפים מנסיונך לעסקים שנמצאים בנקודת שבר דומה לזו שאת היית בה?
כל הזמן לחפש את הדרך. להיות יצירתיים. לעשות ולא לוותר. יש דרך. לא לוותר על גורמים חיצוניים לייעוץ. לא להרים ידיים. לדחוף את העגלה גם כשהיא הולכת אחורה. כשלא מוצאים פתרון לבד ללכת לקבל עזרה מקצועית. לעצור ולעשות חושבים. לא להגיע לקצה. להתרומם הרבה לפני. לפעמים אנחנו נמצאים כ״כ עמוק שאנחנו לא יכולים לראות את עצמנו. אדם חיצוני יכול לראות הרבה מעבר למה שאנחנו באותו רגע מסוגלים לראות.
____
v
v
____
מסע בזמן
שנה אחרי. אני מסתכלת אחורה, על המסע ורואה את הפגישה שלנו הראשונה, המהוססת, תחת האזעקות וחוסר הודאות ואני מסתכלת היום, על כל מה שקרה כאן בשנה הזאת ואני גאה. גאה בנעמה שידעה לקחת את הכלים והמתנה שניתנה לה וליישם תוך כדי תנועה. אני גאה בה על ההחלטה האמיצה לא לסגור את העסק, על זה שהיא לקחה ועדיין לוקחת את ההזדמנות שניתנה לה ועושה ממנה מטעמים, למרות כל הקשיים והתהומות. גאה לראות את המקום מקבל חיים ואת נעמה מחייכת ועובדת בלי הפסקה.
אני גאה בכל השותפים שלי לדרך, שלא מובן מאליו ההתגייסות והנתינה הגדולה. כולם עשו את עבודתם ללא תמורה ומתוך רצון טהור לעשות משהו טוב ביחד ולתת תקווה לעוד עסק אחד שהמצב והמלחמה איימו להכניע.
אני גאה בצוות שלי, של הסטודיו, שגם בימים קשים, עבד ללא הפסקה, כדי לסגור את כל הפינות, כדי שהכל יהיה מתואם בין כל הספקים, מעוצב, מצולם, מושלם, בדיוק כמו שרצינו ותכננו.
ואני גם גאה בי. על הרעיון ועל זה שהצלחתי להניע אותו. מהלך ששינה למישהי אחת, לעסק אחד ולמשפחה אחת את החיים.
ומילה קטנה של השראה לעסקים ולנשים בעסקים – תעיזו להעיז. תעיזו לשאול. תעיזו להעזר באנשי המקצוע שסביבכן, תעשו את זה, רגע אחד לפני שאתן מגיעות לנקודה ממנה קשה לחזור. לסגור עסק אפשר תמיד, אבל יכול להיות, רק יכול להיות שיש מישהו שיכול להאיר ולהראות לכן דרך יצירתית ומרתקת לעשות שינוי לטובה. לנהל עסק בין אם הוא חדש ובין אם הוא ותיק זה לא עניין של מה בכך. אל תהיו לבד.
האתר של הממלכה המתוקה של נעמה עלה לאויר. אפשר לראות אותו כאן.
ואני מרגישה קצת כמו אחרי לידה.. 🙂
על תהליך העבודה והמיתוג המתוק אפשר לקרוא כאן.
על הפרוייקט מהרעיון ועד הביצוע אמץ עסק אפשר לקרוא כאן.
Credits
ניהול והפקה – Curly Black הגר אשחר ניר
ניהול קריאטיב, UX – יעל עשת
עיצוב – לירון אברהמי
בניית אתר אינטרנט – Simply Ad – לירון דרור
וואו, פשוט וואו. זה שהמיתוג יפה ומוצלח, דיינו. אבל לקחת ככה עסק, ומעבר לכך – אדם, אישה – ולעזור לו לעבור לשלב הבא, לצמוח ולהתקדם – יש בזה כזה סיפוק אדיר! שאפו.
מיה תודה רבה רבה! באמת יש פה סיפוק אדיר. ובמיוחד היום בהסתכלות לאחור ובמימד זמן של שנה אחורה, איפה התחלנו ולאן הגענו. זה לא מובן מאליו לא לנעמה ולא לנו וזה מרגש מאוד ונותן הרבה כוח. תודה רבה על הפרגון והמחמאות. מתרגשת 🙂