את נעמה הכרתי ממש מעט, וירטואלית, דרכינו נפגשו לראשונה בארגון “פרסונה”(היום Supersonas) בו שתינו חברות (כמה קשה להגיד ‘הייתה’…).
ההיכרות שלי איתה אמנם הייתה וירטואלית בלבד, אבל היינו גם חברות פייסבוק ושותפות למספר קבוצות ודיונים. בעיקר על עיצוב. עיצוב דרך. עיצוב כתפיסה. עיצוב כחוויה. תמיד היו לה מילים חכמות ונבונות להגיד. תמיד היא הושיטה יד ונתנה ידע וערך ומשמעות לכל דבר. כל כך מעט הכרתי אותה. כל כך הרבה הערכתי אותה.
פוסטר לסוכה. עיצוב: נעמה הנקין | סטודיו המעבדה
[אפשר להוריד את הפוסטר כקובץ למחשב כאן ולהדפיסו לקישוט הסוכה]
העבודה האחרונה שנעמה עיצבה היתה כרזה לסוכות. כזו שכל אחד יכול להוריד למחשב, להדפיס ולתלות. מה שנקרא פרינטבל (ניתן להדפסה). הכותרת של הכרזה הזו היתה “אגודה אחת” וארבעת המינים שבה הם ייצוג של אומה אחת. מאוחדת. וארנב שמח אחד (דש מהארנב של סטודיו המעבדה) שגם היום עושה לי לחייך וכל כך מתאים לאופי העבודות של הסטודיו שלה.
הרב איתם ונעמה הנקין ז”ל. התמונה באדיבות המשפחה
נעמה ניהלה עסק מצליח, סטודיו המעבדה והיתה מעצבת מוכשרת ויזמית יצירתית וחרוצה. היא היתה פעילה בקבוצות רבות. היא היתה מהסוג שכשהיתה מצטרפת לדיון כלשהו, היו מגיעות איתה תמיד עוד שאלות, עוד תובנות, כיוונים ובעיקר ערך מוסף. היא הורגשה בנוכחותה והיתה משמעותית. היא עשתה ויצרה ועיצבה והכילה ונתנה עצות וענתה והיתה שם כשהיה צריך. מעצבות מספרות שהיא היתה אשת סוד ודמות להתייעץ איתה אישית ומקצועית. ומעבר לכל היא גם היתה אמא לארבעה ילדים קטנים. ואשת איש. הרב איתם ונעמה הנקין ז”ל נרצחו בפיגוע ירי לעיני ילדיהם, בדרכם חזרה לביתם מאירוע.
אלמנטים, צבעוניות וארנב שמח אחד מתוך הפוסטר שעיצבה נעמה הנקין ז”ל
לא זוכרת איך ומתי אבל צורפתי לקבוצה סגורה של מעצבות עצמאיות בפייסבוק, רובן הגדול דתיות שגם מכירות מקבוצות אחרות וחלקן גם הכירו את נעמה הרבה יותר מקרוב, גם באופן אישי וגם מקבוצות אחרות בפייסבוק. בחודשים האחרונים שיתפה סימון רון, אחת המעצבות בקבוצה ברצון העז שלה לעשות משהו להנצחת נעמה והרב איתם הנקין ז”ל. די מהר היא הבינה שיש היענות, התחילה לגלגל את הפרטים הקטנים (גדולים) ולפני פחות משבוע הוא יצא לאור והפך לפרוייקט “אגודה אחת – מיזם כרזות מעוצבות לסוכות לזכר הרב איתם ונעמה הנקין הי”ד”.
מתוך עמוד הפייסבוק שנפתח לאגודה אחת – מיזם כרזות מעוצבות לזכר הרב איתם ונעמה הנקין הי”ד
שאלתי את סימון על ההיכרות שלה עם נעמה ואיך נולד הרעיון לפרוייקט וזה מה שהיא ענתה:
–♥–
סימון רון:
הכרתי את נעמה הי”ד דרך פורומים שונים ויותר מאוחר גם “פגשתי” אותה כאן בפייסבוק. קראתי בהתלהבות את מה שהיא כתבה, נהנתי מהמעט ההתכתבויות שזכיתי איתה והתרשמתי עמוקות מהכישרון העיצובי ועסקי שלה. לפני כמעט שנה, בסוכות תשע”ו, נרצחה נעמה ובעלה הרב איתם הנקין. עוד בשיבעה, בתוך הכאב, הרגשתי ש”את היצירה הזאת אי אפשר להפסיק”. נכון- הרוצחים קטעו את שפע היצירה של נעמה (ושל בעלה)הי”ד … אבל הרגשתי צורך להמשיך ולו במעט של במעט לזכרה. היצירה האחרונה שהיא פרסמה כאן על גבי הפייסבוק הייתה כרזה יפיפיה לקישוט הסוכה להורדה בחינם.
עיצוב: סימון רון | סימני צבע
[אפשר להוריד את הפוסטר כקובץ למחשב כאן ולהדפיסו לקישוט הסוכה]
משם עלה לי הרעיון הזה- מיזם כרזות מעוצבות לסוכות- להורדה והדפסה בחינם. אחרי בקשת אישור מאמא של נעמה הי”ד, פניתי לחבורת מעצבות גרפיות והזמנתי אותן לקחת חלק. הקריטריון היה להשתמש רק בצבעים של הכרזה המקורית של נעמה הי”ד. מעבר לזה- כל אחת תלך עם הכשרון ונטיית הלב שלה. קיוויתי שנגיע ללפחות 12 כרזות. חלמתי על 20. ברוך ה’- הגענו למעל 44 כרזות יחודיות ויפיפיות! ואני… פשוט מתרגשת! הרגשתי שנעמה איתי במשך כל התהליך הזה. תודה לבורא עולם זכיתי להיות שליחת מצווה…להוות צינור. מתפללת שעשינו קצת נחת רוח לנעמה ולרב איתם הי”ד וליקיריהם. תודה מכל הלב לכל הנשים המדהימות שלקחו חלק, בזמן הלחוץ הזה בין תחילת שנת הלימודים ועד ראש השנה, בין עבודה, בית, ילדים ותרמו מזמנן וכשרנותן לפרויקט הזה.
בהמשך כל אחת נתבקשה לבחור פסוק או ציטוט שמדבר אליה וקשור בעיניה לערכים ולמורשת של נעמה או לקשר שהיה לה איתה. המעצבות מספרות העמוד הפרוייקט על הכרזות שעיצבו, על בחירת הפסוקים והציטוטים ועל הקשר שהיה להן עם נעמה. לעמוד הפרוייקט בפייסבוק. ולעמוד הפרוייקט באנגלית.
חוץ מסימון רון שהיא יוזמת הפרוייקט, ביקשתי מעוד שלוש נשים, מעצבות, שותפות לפרוייקט שגם הכירו את נעמה באופן אישי לספר קצת יותר על מי היתה בשבילן נעמה.
–♥–
רננה צור
נעמה היתה חברה שהערצתי. חברה יקרה שלי, שנפגשתי איתה דרך האינטרנט מדי יום, ומדי פעם גם במציאות, וקשה להאמין שכבר שנה היא לא כאן. שהיא כבר לא תהיה עוד. היא נלקחה מאיתנו בבת אחת, בכאב לב ועצב נוראי.
בשלב הראשון היא היתה המנטורית שלי – התייעצתי איתה אם ללמוד עיצוב גרפי בכלל, התייעצתי איתה תוך כדי הלימודים, כשהייתי צריכה לבחור פונטים, כשסיימתי וחשבתי במה לעבוד… העבודה הראשונה שלי היתה במקרה מקום שהיא עזבה אותו. הם חיפשו מישהי שתעמד בשוטף את הקו העיצובי שהיא בנתה. כך זכיתי לקבל ממנה יחד עם הקבצים את המחמאות והעצות הראשונות. לשמוע ממנה על דרכי עבודה ועל זמנים נכונים להשקעה בפרוייקט. היא לא היתה צריכה להגיד לי משפטים כמו “זה אמור לקחת לך חצי שעה” או “השלב הזה גוזל זמן, אז תדעי להיערך בהתאם”. היא עשתה את זה פשוט כי זאת היתה היא. מלאת נתינה ורצון לעזור למתחילים שבדרך.
למעשה כל דבר טוב כמעט שקרה בקריירה שלי, היה קשור איך שהוא לנעמה. זה משהו לגמרי לא ברור. היא תמיד היתה שם בשבילי, וכל מה שהיא נגעה בו הפך לזהב.
בשלב מסויים ההתייעצויות שלנו הפכו לשיחות – על החיים, על הילדים, על להיות עצמאית, ונהיינו קרובות יותר. עד שיום אחד מישהי אמרה לי שנעמה ביררה איתה אם היא מכירה אותי (יש לי חברה ש) והילדה-הקטנה-והלא-ממש-חברותית-שבי שמחה לשמוע שהיא רואה בי חברה.
עיצוב: רננה צור | מחוצלה קופסא
[אפשר להוריד את הפוסטר כקובץ למחשב כאן ולהדפיסו לקישוט הסוכה]
לפני כמה שנים נעמה העבירה סדנת אייקונים באחד הפורומים של ‘פרוג’, כחלק מהנדיבות האין סופית שלה. היא ישבה וכתבה לנו הדרכות והסברים, סתם כי היה לה חשוב שנדע לעצב. בהמשך היא קיבלה מאנשים לתיבת המייל שלה אייקונים שהם עיצבו, ולאורך חודש בערך ענתה לנו ונתנה לנו פידבקים. היינו לפחות עשרים מעצבים שהשתתפו, והיא ענתה לכל אחד מאיתנו בסבלנות, במקצועיות ובאדיבות. זאת היתה השקעה עצומה מצידה, ובעיני כל כך מראה את האופי המהמם שלה, שהבנתי שאני חייבת להכניס את זה איכשהוא לעיצוב הכרזה שלי.
פרוייקט הכרזות היה מבחינתי עוד דרך לסגור מעגל, להבין שכבר שנה והיא לא איתנו. להשתמש בכלים שנעמה לימדה אותי, ולחלוק משהו עם כולם. לכן לקחתי פסוק שהתאים לי מאוד לאופי של נעמה והרב איתם, והכנתי סט של אייקונים תואם לעיצוב כולל. עיצוב משלי לאורם של שני אנשים יפים מלאי תורה, עבודה וחסד, שלא איתנו עוד.
תכלה שנה וקללותיה.
–♥–
דגנית סטנייצקי
את נעמה פגשתי לראשונה כשהיא היתה בסיום הלימודים במכללת אמונה. השתתפנו באותם פורומים באתר ‘כיפה’, ומשם היא קלטה שאני מעצבת, כשבאותו זמן פחות או יותר פתחתי את הסטודיו שלי (אחרי שעבדתי כמה שנים כשכירה).
היא פנתה אליי וביקשה להתייעץ בנוגע לפרוייקט הגמר שלה והזמינה אותי לצפות בתערוכה. הגעתי, אמרנו שלום-שלום, וזהו.
בהמשך היא פנתה אליי שוב כדי להתייעץ בקשר ללקוחות שונים, פרוייקטים חדשים, הקמת הסטודיו שלה ועוד, ולאט לאט הקשר התפתח למשהו אחר לגמרי. קשר של חברות, שיחות קטנות על הילדים, על המשפחה, על לקוחות, על כל מיני.
עם השנים ראיתי אותה גדלה ומתפתחת מסטודיו קטן למעצבת שבטוחה בעצמה ובדרכה. וזה משהו שלדעתי אפיין אותה מאד – היא כל הזמן גדלה וצמחה והתקדמה, בכל התחומים. גם מפרוייקטים שניסתה להרים ולא צלחו – לקחה מסקנות כדי לצמוח איתן הלאה. תמיד הפליא אותי איך היא מוצאת זמן להכל – למשפחה, לחברות, ליצירת קשרים חדשים, ובעיקר, להמון עזרה בפורומים השונים לסוגים שונים של אנשים, שהמשיכו לפנות אליה שוב ושוב.
את יום ההולדת האחרון חגגנו לה, לבקשתה, בבית קפה עם כמה חברות. כולן איחלו לה וגם היא איחלה לעצמה, שנה שתפתח עשור של התקדמות, למידה ושמחה.
עיצוב: דגנית סטנייצקי | שלדג עיצובים
[אפשר להוריד את הפוסטר כקובץ למחשב כאן ולהדפיסו לקישוט הסוכה]
ועוד משהו.. כל הזמן מדברים על כמה היא היתה גדולה וצדיקה ומקסימה ועוזרת וכו’ וכו’, כמו שתמיד אומרים על אנשים שהלכו (למרות שהפעם זה באמת נכון). אבל כששואלים אותי מה אני הכי זוכרת ממנה, זה שהיא אהבה שוקולד אגוזים… כי ככה גם היה כל הקשר בינינו- “פרטים קטנים, שמחות קטנות של יום חולין”. כשהולך מאיתנו מישהוא “גדול” אפשר לשים אותו על כן ולהמשיך להעריץ אותו או את מורשתו. כשהקשר היומיומי הפשוט נלקח ממך, זה מה שמשאיר את החלל הכואב, אצלי בכל אופן. (ואגב, שוקולד אגוזים זה איכס! שוקולד תפוז הרבה יותר טעים. היו לנו ויכוחים מרים על זה :))
זה שהיא לא כאן השאיר אצלי חור. פשוטו כמשמעו, וזה מה שניסיתי להעביר בכרזה שלי.
אין תמורתה. אין.
–♥–
אלונה קטוביץ
ההיכרות שלי עם נעמה התחילה כבר לפני כמה שנים. היינו מתייעצות אחת עם השניה המון – גם בתור קולגות עסקיות וגם בפן האישי – והחלל שנותר בליבי אחרי שהיא נרצחה כבד מנשוא…
אהבתי את הקו העיצובי הנקי והאלגנטי שלה. את העבודה המדוייקת ואת חדות המסרים ולמדתי ממנה המון. לא רק בפן העסקי אלא גם בפן האישי – באימהות, בזוגיות ובנתינה האינסופית שאפיינה אותה כל כך.
בפעם האחרונה שנפגשנו, אמרתי לה שאני אמנם גדולה ממנה בעשור, אבל היא גדולה ממני פי כמה ברמה המקצועית ושאני מאד מעריכה את העבודה שלה.
אחרי הרצח הנורא, ישבתי וכתבתי את הטקסט הבא, שחלקו מובא כאן לפניכם:
“… מסתכלת שוב ושוב בכרזה המקסימה שהכנת לחג הסוכות, ועל החיבור המצמרר בין המדרש שבחרת לבין מציאות החיים הכואבת ופתאם עולה בי ההכרה על החיבור בין הקשר בינינו לבין הסמליות של ארבעת המינים:
האתרוג מסמל את הלב.
פתחנו את ליבנו זו לזו
וכל אחת סמכה על הדיסקרטיות של השניה.
מצאתי את עצמי משתפת אותך בהרהורי לב כמוסים
שהסובבים אותי בכלל לא ידעו עליהם.
ואת תמיד היית שם בשבילי
ואני השתדלתי מאד להיות שם בשבילך…
ההדס מסמל את העין.
תמיד ידעתי שאני יכולה לסמוך על העין המקצועית שלך
ושתמיד תגידי מה שאת באמת חושבת,
על מה ששלחתי לך להתייעצות.
אבל מעבר לזה,
העין הטובה שלך, הפרגון והשמחה איתי
בכל הצלחה – קטנה או גדולה.
ומעבר לזה – כל כך הרבה נושאים שראינו אותם בעין משותפת.
תגובות מחכימות שלך בדיונים עסקיים בקבוצות שהיינו חברות בהן,
שמצאתי את עצמי עושה פשוט לייק בלי להוסיף מילים,
כי הסכמתי כל כך עם מה שכתבת.
הלולב מסמל את עמוד השדרה.
ושלך היה בעיניי כל כך זקוף ויציב.
כזה שעומד על שלו מבלי לפחד להגיד את מה שיש לומר.
רואה אותך מולי זקופת קומה ואצילית
ולא מפסיקה ללמוד ממך על עמידה איתנה ועל עקרונות.
הערבה מסמלת את השפתיים.
ולך תמיד היתה את המילה הנכונה בשבילי.
נתת לי את התחושה (ואני מקווה שזה היה הדדי)
שתמיד יש לי עם מי לדבר.
עם מי להתייעץ, את מי לשתף…”
עיצוב: אלונה קטוביץ | סטודיו גרפיקטו
[אפשר להוריד את הפוסטר כקובץ למחשב כאן ולהדפיסו לקישוט הסוכה]
בכרזה שלפניכם בחרתי לשלב את ארבעת המינים יחד עם השראה מהמשוואות הויזואליות שנעמה היתה יוצרת כחלק מתהליך עיצוב לוגואים ללקוחות שלה.
בזמנו היא העלתה בדף העסקי שלה כמה פוסטים בנושא ותיארה את התהליך
וזה מה שהיה לנגד עיניי בתהליך העיצוב.
יהי זכרה ברוך.
–♥–
הגר אשחר ניר. (אנוכי).
כמו שכתבתי בהתחלה, הקשר שלי עם נעמה היה וירטואלי. ובעידן שלנו, גם קשרים וירטואלים יכולים להיות מרתקים, משפיעים, יחודיים וסוחפים. וכאזת היא היתה. מרתקת וסוחפת. המוות הנורא שלה היכה בי חזק. בלילה שבו זה קרה, חזרתי מאירוע וראיתי את ההודעה על מותה בקבוצה של פרסונה (היום Supersonas) שם הכרנו. המומה. לא מאמינה. מחפשת תשובה. לא ישנתי בלילה ההוא. וזה מה שכתבתי לה בצירוף הפוסטר שהיא עיצבה:
“פתאום נגמרות המילים. רק הכרנו. וירטואלית. דרך פרסונה. אפילו לא הספקנו להפגש. רק החלה להיווצר אחוות קולגות. רק החלו להיקשר חוטים של רעיונות ומילים. הרי כל הזמן לפנינו. נצנוצים ראשונים של אהבה והערכה לאשה כל כך מיוחדת. שבאה לתת. ופתאום אני פותחת את המחשב. וחושך. חוטים נפרמים. עצוב כל כך עצוב. הפיד שלי מלא בך ובוכה אותך נעמה. מתנה קטנה ואחרונה ממך. לתלות ולבכות.”
אני זוכרת שהדפסתי כמה עותקים מהפוסטר שלה ועוד הרבה זמן אחרי שסוכות חלף עבר לו הסתובבתי עם עותק אחד מקופל בתיק. אני אפילו לא יודעת למה.
עיצוב: הגר אשחר ניר | סטודיו Curly Black
[אפשר להוריד את הפוסטר כקובץ למחשב כאן ולהדפיסו לקישוט הסוכה]
אני חילונית (מעט כופרת.. :)), אבל יש לי חברי נפש דתיים. אני לא מחוברת לדת, אבל כן מחוברת לאלו-הים. אם זה בכלל אפשרי… הפסוק שבחרתי לשים כאן “שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו” אומר בעיניי המון על דרך הנתינה שלה, על זה שהיא היתה שם בשביל כל כך הרבה אנשים, נגעה בהם, הפיצה טוב לכל. זרעה זרעים של טוב בכל כך הרבה מקומות ואצל כל כך הרבה אנשים. היא השאירה אחריה כל כך הרבה ערוגות. זרעים שהיא לא זוכה לראות צומחים ופורחים.
ואולי זאת הדרך הקטנה שלנו ולו במעט להחזיר…
–♥–
פרוייקט שהוא בגדר מצווה ואת הכי לא כופרת שאני מכירה. כפרה אולי. אהבתי את הסמליות של אלונה וארבעת המינים וחבל שנעמה כבר לא כאן למצוא את הלחם ששלחה על פני המיים שכתבת. הלוואי שמדינתנו תהפוך לאגודה אחת. שנה טובה וסוכות שמח.
מינוש אחת את. זה מה שאני כל הזמן חושבת.. איך היא הפסידה את הדבר היפה והגדול הזה שהיא יצרה. אמן ואמן על כל מה שכתבת. נשיקות וחג שמח 🙂
הגר. ריגשת אותי גם בפוסטר שלך ועכשיו גם בפוסט. גם אני הכרתי את נעמה בפייסבוק וטיפונת בחיים במפגש אחד אמיתי. מזדהה איתך עם תחושת הפספוס, הרצון להכיר יותר לאהוב יותר ובום בור שנפער… מצטרפת לתפילה של מינה לעיל הלואי ונמצא עוד דרכים להיות לאגודה אחת, “שלח לחמך על פני המים” בהחלט יכולה להיות עוד דרך להגיע למטרה. חיבוק וחג שמח!
מצטרפת לתפילות שלכן. יש משהו בשלח לחמך הזה.. נראה לי נכון לכל העולמות, שמחבר, יוצר דברים חדשים ומעניינים, פותח עיניים, מחדד חושים, יוצר קשרים.. אולי זאת האגודה אחת שהיא מנסה להמשיך וליצור מהמקום שבו היא נמצאת.. וכן הבום והבור גדולים. מוזרים. הזויים. לא נתפסים. תודה אביבה. חג שמח 🙂
הגר, פוסט מרגש, והפרויקט עצמו מדהים! לא הכרתי את נעמה והרב איתם הנקין הי”ד…ועדיין זה מרגש
שנה קסומה ומלאה רוגע!
חג שמח!
תודה רבה יעל. אני רק בורג קטן בפרוייקט ועם זאת יש התרגשות גדולה סביב זה שהוא מגיע ונוגע בכל כך הרבה אנשים. אז תודה שבאת. שקראת. שהגבת. זה מחזק מאוד. חג שמח 🙂
ראיתי כבר את הפרסומים על הפרוייקט. נזכרתי בידיעה שלי כשקיבלתי את ההודעה על האירוע: זוג הורים – אבאל’ה! מיישוב שאני מכירה, ובדיוק בחג דיברנו על הרב איתם – בעלי אמר שהוא חולם לפגוש אותו וללמוד ממנו. לא חשבתי על נעמה, לא ידעתי שהיא קשורה לכרזה שהתלבטתי אם להדפיס בערב החג ובסוף לא הספקתי.
אחרי כמה שבועות אפרת מקפה ויפה כתבה פוסט על נעמה וקישרה לי הרבה חוטים. מאז אני פוגשת הרבה זיקים מנעמה ומצטערת שלא זכיתי להכיר גם…
הפוסט שלך עשה לי חשק לקרוא, למרות הכאב והפספוס העולה וצף, והיה שווה כל רגע.
מרתק לקרוא על אותה אישה מנשים שונות, מכיוונים שונים ובעיניי השילוב של הפוסטרים בפוסט נותן תמונה מוחשית למילים שכל אחת סיפרה עליה.
שיהיה לנו חג של אחדות עם הרבה כוח.
מדהים מה שאת מספרת שירה. גם אצלי המון חוטים נקשרו גם אחרי. פתאום אסימונים נופלים. פתאום אני קוראת עוד פוסט ועוד כתבה וגם אני זוכרת את הפוסט של אפרת מקפה ויפה.. תודה רבה על תגובתך החמה, המרגשת. נגעת בי. וזה מחזק לדעת שלדברים האלה יש כל כך הרבה כוח ומשמעות ושהם מגיעים בדרכם לעוד ועוד אנשים. תודה! חג שמח 🙂