תמיד היתה לי אהבה מיוחדת לכבשים. הן סובבות אותי מאז שאני זוכרת את עצמי. אני משוגעת עליהן, שתיים גידלתי בעצמי ואח״כ עבדתי בדיר, בקיבוץ הולדתי במשך כמה שנים טובות ויפות. אפילו את האהבה המשמעותית והראשונה שלי הכרתי שם בין מרעה לחליבה. הכבשים הן עדר. הן לא מכירות דבר אחר. ודווקא בגלל שהן כאלה סיקרן אותי לראות איך הן נתפסות בעינים של האנשים סביבי. חיפשתי מענה למושג הבידול. גיליתי דברים מאוד מעניינים.
היה היתה לפני שנים רבות (באמצע שנת 2008 ליתר דיוק) בכפר אחד, כבשה אחת, שלא רצתה להיות כמו כולם. היא היתה שייכת לעדר כבשים נפלאות. אבל משהו היה חסר לה. כל היום היתה מתהלכת בין הכבשים ושואלת: איך אני נראית? מה מיוחד בי? איך אתן יודעות שאני אני ולא אף כבשה אחרת? איך אתן לא מתבלבלות?
הכבשה הסתכלה סביבה וכל הכבשים נראו לה אותו הדבר. זה היה נראה לה ממש מוזר. מה, אף אחת לא מיוחדת? לאף אחת זה לא מפריע? לאף אחת אין מה לומר?
ואז היא שמה לב, שלכל אחת מוצמד לאוזן צבע. ומספר..
מספר.. היא חשבה לעצמה, זה בסדר, אפשר בינהן להבדיל. אפשר לראות שזו כבשה ולא פיל. אבל מה עם קצת סטייל? צו האופנה? היא הרגישה מתוסכלת וכל כך שונה. למה חייבים ללכת עם העדר? מה כל כך נורא בלרצות להיות אחרת, למה זה לא בסדר?
הכבשים כולן דיברו אל ליבה, ניסו להסביר, לעודד, שזה מה שיש, ככה אנחנו ועם זה צריך להתמודד.
262 כתום. זה המספר שלה והצבע. זה מה שהבדיל אותה מכל שאר הכבשים בטבע. לה זה לא הספיק. היא הרגישה שיש לה הרבה יותר שיק.
היא רצתה יותר. ולא היתה מוכנה לוותר.
היא החלה לחשוב, מאין באתי, לאן אני רוצה להגיע. מי אני רוצה שיכיר את מי אני רוצה להפתיע.
לאט לאט היא החלה מגבשת תוכנית. אני אמנם שייכת לעדר, אבל אני גם כבשה עצמאית. יש לי אופי ורצונות, וגם בתוך העדר אני יכולה למצוא פתרונות.
בהתחלה היא עשתה תספורת מגניבה ונוצצת, מתרגשת מהתעוזה החלה בכפר מתרוצצת. היא שמעה תגובות נפלאות ונרגשות. אווו כמה יפה, כמה שונה ומיוחדת הכבשה הזאת. היו גם כמה כבשים שהרימו גבה, מה היא חושבת לעצמה ומי היא בכלל. אבל היא לא הקשיבה, רק סידרה לעצמה תלתל אחרי תלתל.
היא היתה מאושרת עד הגג. ועשתה צעד נוסף. צבעה את תלתליה שחור וציירה נקודות ורודות על האף.
עכשיו היא הרגישה ממש בעננים.
פתאום שמו לב אליה. פתאום היו לה פנים.
בתחילת הדרך שלי, כשהקמתי את סטודיו קרלי בלק, ככה הרגשתי. רציתי למצוא את הייחוד שלי, את המילה שלי בתוך כל המילים שכבר קיימות. ידעתי שיש לי מומחיות. במיתוג. בקונספט ובעיצוב אריזות. אבל איך אומרים את זה. איך מביאים את זה לקדמת הבמה. הרי יש סיפור כל כך גדול מאחורי. יש לי כל כך הרבה מה להגיד. אני הרי רק כבשה אחת קטנה. הדימוי של הכבשה השחורה לא יצא לי מהראש. ובמובן החיובי. כבשה שחורה תמיד תהיה בולטת בעדר. אי אפשר יהיה לפספס. מצד שני, יש לה קונוטציות שליליות. הביטוי “כבשה שחורה” בדרך כלל מוצמד לפן שלילי. הוא מוזכר לראשונה בשיר “מה מה כבשה שחורה” (Baa Baa Black Sheep) שהוא שיר ילדים אנגלי משנת 1731. יש מס תיאוריות על המשמעות, כולן לא חיוביות במיוחד, למעט סברה אחת שטוענת כי הצמר השחור לא נחשב פחות בערכו, אלא להפך, הוא נצרך מאוד כי ניתן היה לסרוג ממנו בגדים כהים ללא צורך בצביעה.
מה אני אעשה עם הכבשה הזאת שמתרוצצת לי במחשבות ומסרבת לצאת.
ואז נזכרתי בילד ההוא. בנסיך הקטן. שרצה שיציירו לו כבשה. וששום כבשה לא ענתה על הדרישות שלו, עד שציירו לו קופסא. הקופסא הזאת. הצליחה לגרום לו לאושר רב. למה? אולי כי שם יכולה היתה להתחבא כל כבשה שרק ירצה. אולי כי זאת בדיוק הנקודה בה גם משאלתו התמלאה וגם נותר בה מספיק מקום לדמיון. וזו היתה תחילתה של מערכת יחסים. רגע מרתק בין הנסיך לביין הטייס שמטוסו התרסק במדבר. מערכת יחסים.. הרי זה בדיוק מה שהכבשה שלי מחפשת.
כאן כבר היה לי ברור מה אני צריכה לעשות בשלב ראשון. קראתי לפרוייקט הדגל “צייר לי כבשה”.
התהלכתי עם חבילת ניירות, עטים ועפרונות בתיק וכל מי שנקרא בדרכי, נתבקש ל”צייר לי כבשה”. באותו שלב, חשבתי שהציורים של האנשים שסביבי יובילו אותי לפיצוח מראה הכבשה ושמכאן הדרך לעיצוב הלוגו תהיה פשוטה.
אז לא. לא בדיוק זאת אומרת. קיבלתי המון המון כבשים. מצויירות. מאויירות. בקו. בצבע. בעיפרון ובעט. קיבלתי כאלה שהן רק פרצוף וגם כאלה עם כל הגוף. קיבלתי אותן לבושות. קיבלתי עירומות. וכל אחת רק חיזקה וחיזקה אצלי את ההרגשה שהכבשה שלי היא ביטוי. ביטוי לכל הכבשים שרוצות להבדל מהעדר ורק חסרה להן התעוזה וחסרים להם הכלים. ואז. נפל האסימון. הכבשה שלי הפכה לקו.
פוסט המשך על הקו והלוגו של CURLY BLACK ממש כאן
וקצת על תפיסת עולמי בהקשר של לוגו ועיצוב לוגו בכלל אפשר לקרוא בפוסט דייט עם לוגו
—–
תודה שקראתם. שהצטרפתם למסע. מוזמנים להגיב, לספר על הכבשה שלכם או שבכם, על הדברים השונים שמבדלים אתכם ושעושים אתכם הכי מיוחדים בעולם 🙂
—–
הגר כבשתי היקרה, מבחינתי את הנסיך הקטן וכמו שאת כותבת הכבשה חיפשה מערכת יחסים ואת אלופה בלייצר כזו ואחת מהן היא הבלוג ויש לך עוד עשרות יחסים מעריצים על כרי דשא שופעות כבשים. מתה על הכתיבה שלך. מקסים. מקסים. מקסים. ציירי לי קו…
אצייר כל שרק תרצי אהובתי. תודה רבה רבה. הנסיכה הקטנה 🙂
אויש.. פוסט מקסים ואת מקסימה!
חולה על חתולים כבשים כלבים וכל דבר שהוא שונה.
הכי כיף להיות מיוחד
הכי כיף! וגם חשוב 🙂 תודה!!
פוסט מדליק במיוחד, מלא תובנות ורעיונות קסומים
תודה רבה רבה 🙂