יומולדת עשר. מעונן חלקית עם סיכוי לכבשים

הסטטיסטיקה והתחזיות אומרות שגם כשהכי מעונן וכבשים מטיילות בשמיים. סיכוי גדול שבמוקדם או במאוחר השמיים יתבהרו. ושמש שוב תזרח ותייבש את השלוליות.
אהבתי הגדולה לכבשים והקשר בינה ובין עסקים והעסק שלי בפרט מתועדת באחד הפוסטים הראשונים שכתבתי כאן צייר לי כבשה וממשיכה במסע בין קווקווים. מוזמנים לקפוץ לשם להזכר ולחזור לכאן להמשך הסיפור.

מעונן חלקית עם סיכוי לכבשים.

שוכבת על הגב. שנרטב. מטל הבוקר שתחתיו. חושבת על מה שיהיה ומה שעכשיו. ובעיקר. על הלא מובן מאליו.
עשר שנים. קשה לספור עשור. לחזור לאחור. לכל הצבעים שהיו שם בין הלבן לשחור.
אם הייתי יכולה לתאר בתמונה את כל הרגעים ונקודות הציון שלי ושל הילד סטודיו שלי בעשר השנים הראשונות הייתי ממשיכה לשכב. על הגב. מתחתי כר דשא רחב. חלקו ירוק ורענן חלקו צהבהב וכמה קרחות קטנות במרחב. אני לבד. בשדה הפתוח. מעלי שמש וקשת. כמה טיפות גשם ורוח. ועננים. הרבה מאוד עננים. שמשנים. צורה ומקום. מציירים לי ציור. כמו בחלום. אני רואה בהם צמר גפן מתוק. ופרצוף קורץ מת מצחוק. ענן בצורת פרח בלי גבעול. ועוד אחד. סירת מפרש מפליגה באין סוף הכחול. על גלים שצויירו במכחול. יש שם מלח. יורד ים. וילדה חסרת ביטחון שלא יודעת שהיא יודעת. וספינה. שנראית כאילו היא טובעת. וגלגל הצלה. בדיוק בשבילה. ומגדלור שמאיר. על כל השדה אחרי הקציר. היא שוכבת ותמונות העתיד מתערבבות עם העבר. נהיה מאוחר. היא צוחקת בקול. בוכה במבוכה. בין כישלון להצלחה. יש שם אנשים. בעננים. גבוהים ונמוכים. רזים ושמנים. לכולם יש סיפורים מעניינים. הזמן עובר לאיטו. והילדה איתו. נהיה לילה. ובוקר. וצהריים בשמיים. וחורף מגיע ואחריו האביב. היא שומרת על כל הצורות והתמונות מסביב. שלא יעלמו לה לשווא. כשמגיע הקיץ ומבשר על הסתיו. היא מציירת אותן. חוקרת. בוחרת. יוצרת. מבלי משים. יוצאות לה כבשים. עדר שלם. צמרירי ומעונן. כל אחת שונה כמובן. לאחת יהיו תלתלים מזהב. היא מקדימה. שועטת. בולטת. את מה שיש לה להגיד. היא אומרת בשקט. היא לא כבשה משובטת. אחת זוהרת. בהירה. לא קל לה. היא חדורת מטרה. כבשה אחת עם כתם על המצח. מי שיפגוש בה יזכור אותה לנצח. לאחת יש זר פרחים אדומים על הראש. יש לה יעדים רחוקים לכבוש. היא מופיעה בבכל מקום בעולם האופנה. היא אפילו קיבלה את פרס כבשת השנה. יש כבשה עם נקודות. ואחת עם פסים. כבשה מגונדרת שצובעת ריסים. יש את ההיא שהתחילה בקטן והיום כבר מנהלת אולפן. בעדר שלי כל כבשה היא אחרת. בקו. באופי. בצבע. לא כולן עונות לחוקי הטבע. לכל אחת יש קצב. ומקצב. כולן כולן עוברות לי מול העיניים עכשיו. כשאני שוכבת לי כאן על הגב.

 

 

עשר שנים הן עניין. במבט לאחור אני יכולה להגיד שהיו הרבה שמשות וקשתות ואור וזוהר. והיו גם עננים. בימים מעוננים. וגשמים ודמעות. שלא צפו את הבאות. הייתי. עשיתי. ניסיתי. בחרתי. חפרתי. חקרתי. פתרתי. פירקתי. הרכבתי. בזבזתי. הזזתי. איבדתי. חיפשתי. מצאתי. נתקלתי. מעדתי. נפלתי וקמתי. לעוד יום ושבוע וחודש ורבעון ושנה חדשים. עם תשוקה בעיניים. ובכל החושים. ורצון להגשים. באהבה. ואף פעם. אף פעם לא עצרתי לאבד תקווה.

 

 

עשרה דברים שלקחתי לדרך:

1. הזכות לבחור.
את כל המקומות בהם עבדי בחיי, אהבתי. בחרתי לאהוב. תמיד מצאתי את הדרך להפוך את מקום העבודה שלי לכזה שטוב לי ונעים לי להגיע אליו. לפעמים בזכות העניין בעבודה עצמה ולפעמים היו אלה האווירה, ההומור, האנשים, מה שכל אחד מביא איתו והסלט שיוצא מהחיבורים. עם אחוז גדול מהאנשים שעבדתי תחתיהם, איתם או מעליהם, אני שומרת על קשר כזה או אחר גם היום בזכות הדבר הזה, המיוחד שנוצר שם.
יש דברים שאין לך אפשרות לבחור. לפחות לא כשכירה. לא את הבוסים. לא את החברים לעבודה, לא את השותפים למשימה, לא את המשימות, לא את הדד ליין והשעות.
כשפתחתי את הסטודיו לפני עשר שנים ולאורך כל אותן עשר שנים נדרשתי לבחור. את המקום. את השעות. את השותפים לדרך. את המעצבים שאיתי. את הלקוחות. את הפרוייקטים. את החזון. את הדרך ליישום שלו. את ההשקעות. את המחירים. את הויתורים.
לא תמיד אפשר לדעת הכל לפני שבוחרים. יש בחירות שנעשות עם לא מעט נעלמים. ובכל זאת. הבחירה הזו היא זכות גדולה. למדתי לעשות אותה בצורה נבונה ושקולה ועם זאת. למדתי גם לטעות. לקחת צעד לאחור. ולהבין שלפעמים צריך לדעת לחשב מסלול ולבחור מחדש.

 

 

2. (לא לפחד) לעשות.
אני חושבת שאחד הדברים העיקריים שמפרידים בין חלום למציאות היא העשיה. כשאנחנו רק חושבים או חולמים את זה או אפילו מדברים וכותבים על זה. זה נשמע נהדר. הסביבה מעודדת. מפרגנת. ולפעמים היא גם מייסרת ומכניסה דאגות. אבל כדי שדברים באמת יקרו ויעברו מהפיד או מהדף או מהמחשבות שבראש אל הפועל. צריך אומץ לקום ולעשות. להשקיע את מה שנדרש. זמן. אנרגיה. כסף. מחקר. וללכת קדימה צעד צעד אל עבר היעד.
זרי הדפנה הם מקום נוח ונעים. אפשר לעשות שם הפסקות קצרות לנוח. אבל לא להשתקע שם לאורך זמן.

 

3. זמן ללמוד.
אחד הדברים שמניעים אותי כבן אדם זה ידע. תמיד אני רוצה לדעת עוד. כל שנה אני לומדת לפחות משהו אחד חדש. לפעמים זה יהיה בפן המקצועי. לפעמים העשרה. ותמיד תהיה מחשבה מאחורי הבחירה. כל מה שלמדתי עד היום קידם אותי ואת העסק. ללא יוצא מן הכלל. אני מייעדת תקציב שנתי ללימודים והעשרה ומייצרת ממנו דבש. ידע הוא אוכל לנשמה ולגוף.

 

4. לדעת לקחת החלטות.
בעלי עסקים עומדים כל יום וכל הזמן בפני החלטות. אנחנו מערכת שיקולים משוכללת שצריכה לפעול לפעמים יש זמן ולפעמים הזמן מוגבל. יש משמעות לזמן. יש אחריות מאחורי ההחלטה והיא יכולה להיות אחריות כבדה. עם השנים למדתי לראות מהר את התמונה. להבין את המשמעויות ולהשתמש באינסטינקטים, בלב ובהגיון במינון הנכון. ובעיקר לקחת דברים בפרופורציה. לא כל החלטה היא חיים ומוות. ולא כל החלטה היא גלידה ותותים. יש איפשהו קו איזון באמצע. ומה שחשוב לפחות בעיניי, זה לקחת את ההחלטות בלב שלם, להתקדם ולהתמודד.
לא להשאר בצומת, יהיו עוד מספיק צמתים אחרים בדרך.

 

5. לקחת מרווח נשימה.
לעשות דברים שבא לי רק כי בא לי עליהם והם עושים לי טוב. הם לא חייבים להיות קשורים לעסק. אני לא חייבת להרוויח עליהם כסף. לעשות לנשמה נעים. להזרים לה דם חדש בעורקים.

 

6. מערכות יחסים.
הכל. אבל הכל. קשור באנשים ובמערכות יחסים. לא משנה העולם הדיגיטלי. לא משנה עידן האינטרנט והמקלדת. אנחנו עושים עסקים (ויחסים) עם אנשים. המרחב הוא אין סופי מהים ומעבר לו. אני מקיפה את עצמי באנשים שאני אוהבת ואוהבים אותי ואני יודעת שהם כאן (ושם) בשבילי. כשחם וכשקר. כשמקדם או כשמאוחר. בדיוק כמו שאני להם. להיות בעלת עסק זה הרבה מאוד לבד. גם כשיש לי כבר עובדים, אני הרבה מוצאת את עצמי מקבלת החלטות חשובות, מחפשת דעה חיצונית, שתפיל אותי מהכסא, שתטלטל אותי ותגיד לי שהשתגעתי. או שסתם תתלהב ותעוף על רעיון. אנשים זה הדבר הכי חשוב. תמיד.

 

7. לכווץ ולשחרר.
את מה ואת מי שלא נכון. כמה אנרגיות מבוזבזות אנחנו יכולים לחסוך לעצמנו אם רק נשחרר. וזה גם עושה טוב לרצפת האגן אז בכלל 😉

 

8. לקפוץ על הזדמנויות.
לא על כולן ולא בבת אחת. אבל כן. למדתי עם השנים שהזדמנות זו מתנה שהרבה פעמים בנקודת הזמן בה היא מופיעה, היא חד פעמית. דברים שמציתים אצלי אש הם לא דברים שנכבים רק עם מים. היא רוצה הזדמנות. אני יודעת שמה שהיה עוצר אותי פעם, כמו פחד ומחשבות היום עבר למקום של לאזן ואני לא נותנת לו להשתלט. מותר לו להופיע, להאיר  (או להעיר) את השדים ואחר כך שאני מבקשת ממנו שייקח אותם איתו חזרה למקום שממנו הם הגיעו. אני לא בייביסיטר לפחדים ולשדים. אני כן מוכנה לתת שעות נוספות על הזדמנויות שוות. גם חיים רק פעם אחת (נראה לי) אז למה לא לקפוץ קצת מעל הפופיק. קצת 🙂

 

 

9. להקשיב ללב.
הוא יודע המון. בסופו של דבר. למרות שהוא לב. יש בו הרבה הגיון.

 

10. אחרי הגשם והעננים. באה שמש.
זה אולי קלישאת הקלישאות, אבל לא אכפת לי. כמו שאין עשן בלי אש. בסוף באה שמש. גם אם הכי קשה ועמוק בתחתית התהום ונראה מלמטה כל כך מעונן ואפור. העננים זזים כל הזמן. הם נוסעים בשמים ממקום למקום וכל הזמן מפנים מקום. הם סוחטים את הגשם ומשקים איתו פרחים. עושים צל הרחובות ומפנים מקום לאהבות. הם סימן להזכיר שלא הכל בהיר. ואחרי שהם נוסעים, נהיה שוב שמשי וכחול ומואר. לנהל עסק מצליח זה לא החיים בורוד מג׳נטה וגם לא בורוד בזוקה (לפחות לא את העסק שלי ;). זו אינטנסיביות שאין בה הפסקות. זה ראש שעובד 24 שעות ו-7 ימים בשבוע. זה לדעת לעשות הכי טוב את המקצוע שלנו. ועל הדרך גם לשווק. לתמחר. לנהל שיחת מכירה. למכור. לנהל חשבונות. כספים. מלאי. עודפים. לתת מענה ופתרונות. לצרכים. בקשות. שאלות. לייעץ. להתרוצץ. לטעות. ליפול. לקום. להתנער. לחלום. לכתוב. לדבר. לנהל פרוייקט. ועובדים. לדעת להגיד גם את מה של נעים. לנהל שיחות עם אלוהים.
ומדי פעם.
לעצור.
להסתכל בעננים.
אולי בדיוק עובר שם עדר כבשים.
ובחיים כמו בחיים. אין שחור ולבן. ובין ענן לענן. לכל אחד יש כבשה. מיוחדת במינה. שהיא רק שלו.

וזה בכלל פוסט יום הולדת 10 לסטודיו. ו-5 שנים לטייני סקריבלס ו-3 שנים לבלוג שאתם קוראים בו עכשיו.

הרביעי ביוני. או אם תרצו השלושים וחמישה במאי הוא יום מיוחד בו הסטודיו שלי נולד. סטודיו בן עשר. ילד גדול ומדהים יש לי. גם הבלוג וטייני סקריבלס חוגגים היום. הבלוג שלוש שנים וטייני סקריבלס חמש.
זה יום לעצור בו. ולהגיד תודה על כל היש.
על הרגעים.
על הבחירות.
על ההחלטות. הנכונות והמוטעות.
על המעצבים הכה מופלאים שליוו ומלווים אותי בדרך הזאת.
על הלקוחות.
הפרוייקטים.
הספקים.
ההזדמנויות.
התעוזה.
האומץ.
האופטימיות.
הנחישות.
התקווה.
האמונה.
על הכתפיים הרחבות שאני פוגשת.
על המילים. הטובות. הפחות. המטלטלות. המעיפות אל על. המורידות אל הקרקע.
עליכם קוראים מופלאים שלי. שבאים לכאן כל פעם מחדש לבקר. להציץ. לכתוב לי.
על האין. על היש. ועל כל מה שהם מובילים אותי לעשות.
על כל מה שלא מובן מאליו.

 

תודה.

 

אני מאחלת לי ולכם שנעשה מלא עסקים טובים. שנחלום. שנעיז. שניקח הזדמנויות לידיים ושלא נפחד לטעות. הטעויות מלמדות הכי הרבה. גם המשברים. ואני הולכת להרים כוס לחיים. תרימו איתי. גבוה לשמים.

 

—♥—
היום. היום הסטודיו שלי בן עשר שנים. יום הולדת עגול וגדול ובשבילי אפילו מרטיט לב. 
הכי מוזמנים לספר על הכבשה שלכם. להשאיר ברכה, סימן או ענן, שאדע שהייתם כאן :).
אני אשמח שתגיבו כאן בבלוג, אתם מוזמנים בשמחה לשתף, להעביר, לשלוח ולפזר ולהפיץ לכל עבר :).
לשיתוף, אפשר ללחוץ על אחד האייקונים מטה או להעתיק את הלינק

מוזמנים לשלוח לי תגובות, שאלות, תהיות, בקשות למייל hagar@curlyblack.com
לקבלת פוסטים חדשים, רעננים ומעוררים אתם מוזמנים להרשם, מבטיחה שיהיה שווה וארוז היטב 🙂
תודה על שאתם כאן איתי, עוצרים לרגע, וקוראים וכמו שאני תמיד אומרת,
בשבילי זה לא רק בלוג, זוהי מערכת יחסים.
באהבה 
הגר

 

SaveSave

SaveSave

SaveSave

SaveSave

תגובות פייסבוק

תגובות

10 תגובות

  • ליאת הגיב:

    מזל טוב הגר! איזה פוסט מעורר השראה💜🌈🌻 נכנסתי גם לבלוג וגם למוצרי הנייר הקסומים, ומאוד מאוד אהבתי. בא לי לפגוש אותך🤗🌻🌈

  • יערה הגיב:

    מזל טוב לסטודיו הצהוב והמתולתל , מלא בסיפורים ואהבה .
    מזל טוב לאמא המהממת שלא מפסיקה לקפוץ , לחלום, להגשים ולרגש ..
    לעוד המון המון שנים של התפתחות והפתעות משמחות , יצירה , בריאות והתרגשות גדולה מהדרך . אוהבתותך

  • מיכל אגם אליסון הגיב:

    דבר ראשון מזל טוב ! מאוד מזדהה עם מה שכתבת, מאוד מדויק, אהבתי את הלעשות ובאמת עם הדרך יש גם טעויות, וגם מהם לומדים. העסק שלי חגג גם עשר שנים השנה ואני מרגישה שחלק גדול מהפוסט נכתב בשבילי(; אז תודה לך על השיתוף והרבה הצלחה בהמשך הדרך

    • תודה רבה!
      מזל טוב גם לך 🙂
      לגמרי נכתב בשבילך. זה כל היופי בעיניי, שאנחנו מצליחות למצוא את עצמנו מזדהות בכל מיני נקודות לא צפויות.
      מלא הצלחות.

  • שירה הגיב:

    ואני רק אומר תודה. באת לי בזמן.

    אה, וגם מזל טוב!

  • מזל טוב הגר. אנ גאה לראות וללמוד את הדרך שלך דרך הכתיבה שלך, דרך העשייה ודרך הפנים שלך בבוקר לפני שמתחיל היום שלך 😉
    לומדת ממך המון, וגם מרגישה מחוברת עלייך המון, שמחה כל כך שנפגשנו ומאחלת לך שתמשיכי להצליח וללמוד, הקשיב ולעוף, לאהוב ולהפיץ את הקסם שלך ביקום ❤️💛

    • תודה גדולה לילך. מדהימות הן הדרכים המפגישות בין אנשים, גישות, רגעים ותחושות.
      זכיתי בך השנה ואני מרגישה שזו היתה הפגישה משמים שהובילה לכל כך הרבה דברים טובים של עכשיו ושל העתיד. אוהבת מלא <3

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *