(הפרעת) הקשב שלי ואני

אני לא נוהגת לכתוב פה הרבה מאוד על עצמי, או ממש ממש על עצמי, אבל הפעם זה השתלט עלי והאמת, למרות שזה פוסט יוצא דופן, הוא קשור קשר רב לבחירות שלי בחיים, למקצוע, לדרך שלי להגיע לפתרונות מעניינים, ליכולת שלי להתנהל בתוך המקצוע הזה והחלטתי לשתף ב(חלק) ממה שעובר לי בראש באופן שוטף למדי 🙂

מערכת יחסים עם (הפרעת) קשב

לפעמים אני אומרת לה: די. מספיק. זה או את. או אני.
אנחנו לא יכולות ללכת במסלול הזה ביחד.
תפסיקי. תעזבי אותי בשקט.
ותני לי קצת שקט.
שחררי אותי מן העול.
תני להקשיב בלי לצלול.
יש לנו, לי ולה, מן יחסי אהבה שנאה שכאלה.
היא באה בלי להודיע. לא דופקת בדלת.
נכנסת מתיישבת. לא מנומסת.
לפעמים היא בונה. לפעמים היא הורסת.
לפעמים היא מצחיקה ונושפת.
לפעמים מתישה ומעייפת.

onscribbling | הגר אשחר ניר | (הפרעת) הקשב שלי ואני

יש ימים שהיא רגועה ושלווה. לא מחפשת לעשות צרות.
ויש ימים שהיא כל הזמן פה. מחפשת אוצרות.

 

onscribbling | הגר אשחר ניר | (הפרעת) הקשב שלי ואני onscribbling | הגר אשחר ניר | (הפרעת) הקשב שלי ואני

היא משגעת. פילים

הפרעת הקשב הזאת יכולה להופיע בכל מיני מצבים, אין לה הוראות הפעלה ואין לה כללים
היא יכולה להופיע בצורה עדינה ומתחשבת והיא יכולה גם לשגע פילים,
היא סוג של מתנה שמלמדת המון
ולא תמיד אני עושה לה חשבון.
תמיד היא היתה שם. לפעמים סמויה. לפעמים גלויה ובועטת.
צבעים. צורות. קוים. נקודות. מילים. שורות. הכל היא מלקטת.
אותיות במקום מילים ומילים במקום משפטים.
לחבר אותם זה לפעמים כמו הפאזל של החיים.
מחשבות מהירות ומתחלפות. קופצות ומרקדות. כמו שיר. כמו סיפור.
רוצה להגיד משהו, אבל זה יוצא מסורבל ולא תמיד כל כך קשור.

onscribbling | הגר אשחר ניר | (הפרעת) הקשב שלי ואני

עם השנים למדתי לחבב אותה. לקרוא לה בשם.
לעשות איתה שלום וסדר
ולהבין שהיא בסך הכל בסדר.
"יש לה פוטנציאל. "היא לא מממשת אותו."
"יש לה ראש. אבל היא לא שם וגם לא פה."
"המחברות שלה מקושקשות ומלאות ציורים."
"היא כל הזמן מתעסקת בדברים אחרים"
"היא עושה את עצמה כותבת."
"היא לא קשובה ולא מעורבת."
"היא חולמת בהקיץ".
"היא יושבת כמו עציץ".
"היא כותבת שירים".
"היא לא עושה שיעורים".

onscribbling | הגר אשחר ניר | (הפרעת) הקשב שלי ואני

onscribbling | הגר אשחר ניר | (הפרעת) הקשב שלי ואני
משפטי מפתח ששמעתי כשההורים שלי היו חוזרים משיחות הורים בבית ספר. אני לא חושבת שהם לקחו את זה קשה מדי (אם כי אני לא חותמת על זה). יאמר לזכותם שהם באמת ניסו. היו יושבים איתי שעות. מסבירים. מתארים. שואלים וחופרים. רק שמשהו יכנס. אבל לרוב הייתי מאבדת את זה די מהר ושוקעת לי בעולם דמיוני משלי. לא ידעתי ללמוד. וחוץ מזה היה לי הרבה יותר מעניין במחוזות אחרים.

 

רק צריך לדעת. להקשיב

היה לי קשב. זה לא נכון להגיד שלא. אבל הוא היה מושקע ומתומצת לנושאים מאוד מסויימים שעניינו אותי וגרמו לי להשאר בסביבה ולאנשים מיוחדים שידעו לתפוס את המעט שהיה ולייצר ממנו הרבה. יש כמה מורים ואנשים בדרך שאני מרגישה שזכיתי שראו אותי ולא רק את המערכת, שזיהו שיש שם משהו בקופסא וידעו לפנות אלי בדרך שגרמה לי לפעול ולעשות ולהבין ולאהוב את מה שאני עושה. יש כמה מלאכים כאלה במערכת החינוך 🙂

onscribbling | הגר אשחר ניר | (הפרעת) הקשב שלי ואני

 

כשהיא מגיעה לביקור

זה להכין שקית עם אוכל לעבודה ולשכוח אותה בבית,
זה להפעיל פנגו באיזו עיר על רחבי הגלובוס הישראלי ולנצח לחנות שם (למזלי מתישהו זה נפסק לבד.. אבל לכיס זה פחות נחמד),
זה להפעיל את הטוסטר וכשהוא מסיים להוציא מהשקע את הקומקום החשמלי,
זה לנסוע לעבודה עם האוטו ולחזור ברגל הביתה.
זה לנסות להוציא כסף עם כרטיס קופת חולים,
לנסות להוציא כסף עם הקוד של האוטו (שהוא אפילו לא האוטו שלי),
להצליח להוציא סוף סוף כסף, אבל ללכת בלעדיו ולהשאיר אותו למוצא המאושר,
זה ללכת לקנות ביצים במכולת ולחזור עם ירקות..
זה להכין קפה ולשים סימילק במקום סוכר..
זה לשמוע את כל בליל השיחות מסביב ולא להצליח להתרכז במה שמונח לי על השולחן..
זה לרדת שניה מהאוטו להוציא כסף מכספומט שבדרך כשחבר מחכה לי באוטו ולחזור לאוטו של מישהו אחר, להתיישב לידו ולא להבין מה הוא עושה באוטו שלי..
(עכשיו אם דמיינתם את המבט שלי, נסו לרגע לדמיין את שלו :))
זה לקבוע עם בעל דירה לראות את הדירה. להגיע לדירה, לדפוק בדלת. להבין שזו לא הדירה (כבר מהמבטים ההמומים של מי שפתח לי את הדלת). לחשוב שמישהו נתן לי כתובת לא נכונה. להתקשר לבעל הבית.. להבין שזו דווקא כן הכתובת הנכונה, רק בעיר הלא נכונה 🙁
זה לחפש את האוטו חצי שעה בחניה. להבין שזו לא הקומה הנכונה. לחפש אותו עוד חצי שעה בקומה הנכונה ובעזרת עוברי אורח טובי לב, להבין שזה בכלל לא החניון הנכון, לשים את הקפה רגע על הגג של האוטו, גם את הטלפון.. להכניס דברים לאוטו ולנסוע בלי הקפה.. ובעיקר בלי הטלפון..

onscribbling | הגר אשחר ניר | (הפרעת) הקשב שלי ואני

זה להכין אוכל לדרך (של שעה וחצי נסיעה), לשכוח את האוכל בתנור, להגיע ליעד (חוגגים לי!! יומולדת בבית של ההורים שלי) להזכר אחרי שעתיים (ובדיוק כשכולם מתיישבים סביב השולחן) שאופס התנור עדיין עובד.. להשאיר את הילדים, לנסוע שעה וחצי חזרה, לכבות את התנור, להוציא את הפחמים.. ולחזור עוד שעה וחצי לסוף החגיגות (שכמובן היו על חשבוני:))..

אבל. בנתיים

עם הבגרות ועם מציאת המקום שלי בעולם והתחום שמצליח לרכז אותי אליו בכל כך הרבה עניין, זה להתחיל להבין איך המערכת שלי עובדת, זה ללכת עם יומן לכל מקום, זה לרשום כל דבר שקורה, בין אם זה טלפון, פנים אל פנים, או מחשבה שעלתה זה הרגע, זה ללמוד שאם זה לא כתוב זה לא קיים ולנהל את זה כל הזמן, כל רגע, כל דקה, זה להיות יצירתית ולמצוא פתרונות בזמן אמת, למשהו ששכחתי (אבוי) להביא לגן שהגננת ביקשה, או אם זה קניה שתכננתי לעשות איתה משהו ועכשיו חסר לי כי כמובן שחזרתי עם משהו אחר (זה להשתדל מאוד מאוד ללכת לקניה כזאת עם פתק ולא לשכוח אותו על השולחן..)

onscribbling | הגר אשחר ניר | (הפרעת) הקשב שלי ואני

זה שהילדים שלך אומרים לך לפחות פעם ביום: "אמא יכול להיות שגם היום שתית מרק בלבול?" ולצחוק איתם עד השמים, זה לתת לזה מקום בבית ומעט לשחרר ולדעת שכשהיא מגיעה, לארח אותה יפה ולהזמין לקפה, זה לדעת לאלתר בכל רגע, בכל מצב, עם כל סוג של חומר עבור כל משימה, זה לזפזפ בין עשרות משימות בו זמנית ולאט לאט לגרש אותה (את ההפרעה) להצליח להתביית ולהתחיל לטפל אחת אחת, זה להיות עם היד על הדופק כל הזמן ולמצוא דרך יצירתית לכל מיני בעיות ובקשות של לקוחות, כי לפעמים רק ההפרעה הזאת מביאה אותי לכל כך הרבה מחוזות וגם מייצרת אינספור רעיונות..
זה להיות בו זמנית בכמה מקומות, זה לנהל בו זמנית כמה שיחות, זה להיות ערה לפרטים קטנים קטנים קטנים שאף אחד לא שם לב אליהם אבל שינוי קל שלהם יכול לשנות את כל התמונה, זה אולי להתבלבל במילים, אבל זה לחשוב מהר, להיות חדה, להיות ערנית, זה לנהל את עצמי עשרים וארבע שבע עם מוסר עבודה גבוה במיוחד, כי היא גורמת לי למגוייסות מאוד גדולה, זה להיות פרוייקטורית, זה לגעת בהמון תחומים, זה לרצות עוד כל הזמן, זה לחפש אחרי עניין וזה לחקור עולמות בלי סוף.

onscribbling | הגר אשחר ניר | (הפרעת) הקשב שלי ואני

(הפרעת) הקשב שלי ואני זה סוף סוף בגיל 37 להבין שהיא כאן, היא לא תלך לשומקום, היא כאן כי היא בחרה בי, ואני כנראה בה ושאנחנו נצטרך לחיות זו לצד זו עוד די הרבה זמן וזה לדעת להתמודד איתה ולנהל איתה דו שיח ובעיקר לנהל אותה ולא לתת לה לנהל אותי או להשתלט עלי. לשלוט בה, לחיות איתה באהבה ובשלום ולמצוא את הדרך להוציא ממנה רק טוב ♥
——
אני מאמינה שלמרות הכל זכיתי!! ואני יודעת שמסביב יש עוד הרבה כמוני, וכל אחד מוצא לו יום אחד את הדרך, את השיטה, את מה שנכון לו, מקדם אותו, עושה לו טוב בלב ובנשמה.
אם הצלחתם לקרוא עד כאן 🙂 אם אהבתם? אני מאוד אשמח שתגיבו לי כאן בבלוג, שתשתפו בשמחה, שתעבירו הלאה, שתפזרו ותפיצו לכל אבר.
לשיתוף, אפשר ללחוץ על אחד האייקונים מטה.
מוזמנים לשלוח לי תגובות, שאלות, תהיות, בקשות למייל hagar@curlyblack.com
לקבלת פוסטים חדשים, רעננים ומעוררים אתם מוזמנים להרשם, מבטיחה שיהיה שווה וארוז היטב 🙂
תודה על שאתם כאן איתי, עוצרים לרגע, וקוראים וכמו שאני תמיד אומרת,
בשבילי זה לא רק בלוג, זוהי מערכת יחסים.
והפעם מערכת יחסים עם (הפרעת) קשב, מתובלת בדמעות העבר ובחיוך גדול על ההווה ועל העתיד.
באהבה 

תגובות פייסבוק

תגובות

18 תגובות

  • דיתי הגיב:

    כאמא לילדים עם קשב וריכוז נתת לי חלון הצצה לעולם שלהם, והרבה אופטימיות להמשך החיים.
    תודה!
    רצה להראות לבעלי….

    • דיתי אני מאושרת מהתגובה שלך!! ואני בטוחה שגם הילדים שלך יגלו יום אחד שלמרות המכשולים שבדרך ניתן להפיק מרגליות 🙂
      תודה רבה רבה!

  • צביה הגיב:

    את הפוסט הזה ברשותך כמובן אני רוצה להדפיס ולשלוח למורה של הבת שלי כדי שבפעם הבאה שהיא תאמר לי שהבת שלי מציירת בשיעור/לא הכינה שיעורים/ חולמת אני אזכיר לה שילדים כאלו הופכים להיות מבוגרים יצירתיים, מוכשרים ונפלאים כמוך. לגמרי פוסט נפלא ומעבר להומור שיש בו, הוא גם מעביר מסר חשוב מאוד. את נהדרת

    • מה זאת אומרת? ברור ובשמחה גדולה גדולה. אני חושבת שההורים שלי אמרו את זה בעל פה לכל מי שהיה לו מה להגיד בנידון, הם אף פעם לא איבדו תקווה ותמיד חיזקו אצלי את מה שהיה חזק וזה נתן לי המון 🙂
      היא תהיה מעולה!! אין לי צל של ספק בזה והיא תמצא את הדרך שלה והמקום שלה.
      תודה רבה רבה על התגובה 🙂

  • איה הגיב:

    פוסט מעולה ומשעשע. אני חושבת שאולי יש לי הפרעת קשב קלה שמחמירה עם הגיל. מוצאת את עצמי עושה כל מיני דברים מוזרים שנובעים מבלבול או פיזור. תודה! חייבים להתיידד איתה?

    • תודה איה. תמיד חשבתי שכולם כאלה בתור ילדה.. עד שהבנתי עם השנים שיש אנשים סביבי שהעולם הרבה יותר ברור להם.. ואז הבנתי שזה תלוי הרבה מאוד בי..
      דברים מוזרים עושים טוב לנשמה ועוזרים לגלות עולמות חדשים 🙂

  • יונית הגיב:

    מדהימות. את והיא. וכיף לקרא. ולראות. והיא עושה לך יופי של מרק שממנו יוצאת את. כך. פשוט. מלאך.

  • תודה רבה יונית 🙂 מרגש.
    המרק אגב לפרוטוקול, זאת לגמרי המצאה שלהם ? הם כנראה הבינו מהר מאוד עם מי יש להם עסק..

  • אילנה הגיב:

    אין דבא כזה הפרעת קשב. יש פשוט שיעורים לא מעניינים.
    והפוסט הזה ממחיש את זה בצורה נפלאה ☺.
    קולח מרגש ונפלא. ממש!
    איזה כיף להכיר אותך עוד קצת. הכי מצחיק שרוה הדברים שהזכרת קרו גם לי.(נסיעה בכביש מהיר עם הנייד תקוע בווישרים זה לא כיף) ☺
    נהדרת

  • תודות על הפוסט המקסים והמצחיק !

    נסעתי אמש באוטובוס לאחר לימודים באוניברסיטה (כן, שוב לומדת, משוגעת, אמרנו ?), קראתי את הפוסט,
    איזה קראתי, פשוט בלעתי אותו בשקיקה ובהזדהות עם חלק מהדברים, מעצם הדיסלקציה שלי.
    ופשוט צחקתי בקול רם. מזל שהייתי בין הנוסעים האחרונים, אך בעצם, שכולם יקפצו לי…
    בכל פעם שאני נזכרת בפוסט הזה, החיוכים מאוזן לאוזן קופצים. אולי, זה ידביק כמה פנים נפולים ומדוכאים במחוזותינו…

    אז כרגיל, עלה לי רעיון אדיר בשבילך, לכתוב סדרה אינטרנטית בהמשכים (כמו של לונדון-דקל) באותה רוח היטולית ומצחיקה (הרי אנחנו יודעות שהומור זה דבר רציני) בצורת ספר, סרטונים או שילוב של השניים.
    על כל פסקת דוגמה שהבאת פרק. זה יכול לתרום המון תובנות ולעזור להתמודדות עם בת הזוג שלך
    "גברת קשב" אצל בוגרים, בינם לבין עצמם בכלל ואצל הורים, בעיקר אמהות. ממש שליחות אמיתית ואותנטית.

    ברור לכולנו, שגם אם האנשים יודעים שהם סובלים מבעיות קשב וריכוז, לא תמיד יודעים להתמודד עמה
    בצורה שפויה ואז כולנו יכולות לדמיין אילו השלכות מתרחשות.

    בנוסף, מכאן, המוצר הבא, משחק בשילוב אפליקציה.
    בקיצור, יש לך את כל הכשרונות, הכישורים, התובנות להיות השליחה של קהילת הזוגות "המבולבלים החכמים והמצחיקים".

    מזל טוב היום באירוע המשמח של אחותך.
    חיבוקים ונשיקות

    • וואו אביב העלית לי חיוך מאוזן עד אוזן עם התגובה המעולה שלך. איזה כיף שאפשר גם לצחוק על כל הדברים האלה. ברגעים המייאשים אני תמיד אומרת לעצמי שבסוף ישאר מזה סיפור ואפשר יהיה לצחוק בקול רם על החוויה המפוקפקת. בעלי אומר שאיתי אף פעם לא משעמם (לטוב ולרע) שתמיד קורים דברים, מכבים שריפות, רצים אחרי הזנב.. ועוד ועוד.. ועדיין (לפחות בנתיים חחח) הוא לא היה מחליף את השגעונות שלי במשהו אחר. הרעיון של הסדרה מגניב, אני אחשוב על זה 🙂
      תודה על התגובה המרגשת!!

  • כרינה ובר הגיב:

    קראתי אותך בשקיקה גדולה. ממש לקחת אותי לתןך העולם שלך וזה היה לחוות לרגע את חווית החיים שלך דרך המילים והתיאורים.
    לי אין הפרעת קשב. יש לי הפרעות אחרות… אבל לא כזו.
    אני לא שוכחת כלום אף פעם. הכל אצלי ברור ומסודר כמו קוביות בראש. אולי זו הפרעה מסוג אחר. כשקראתי את כל הקטעים המצחיקים יותר והמצחיקים פחות, חשבתי כמה כוחות נפש ויוזמה וחוש הומור יש בך שידעת לקחת את הדברים כפי שהם ולעבוד עם זה ככה, כמו שזה.

    התיאורים שלך נפלאים כמו גם הצילומים והאיורים.
    תודה שהכנסת אותי לעולמך

    • כרינה מקסימה שאת. את יודעת לפעמים אני מסתכלת על אנשים כמוך (אלה עם ההפרעה ההפוכה) ואני מתה מקנאה. פשוט לפעמים הכל נראה מסובך ולצאת מהפלונטר נראה דבר בלתי מושג.. אבל עם השנים ועם הנסיון, למדתי שזו סוג של מומחיות פרטית ושזו הדרך שלי, סבוכה ככל שתהיה, אני עקשנית לא קטנה ומתוך הקשרים והפלונטרים אני בסוף תמיד אדע להוציא את החוט הנכון והייחודי. (אגב.. ראי את הלוגו של הסטודיו שלי, Curly Black זה אומר הרבה מאוד מזה בפרשנות הויזואלית שלו)
      תודה על התגובה הנפלאה והמחזקת שלך!

  • נויה קומיסר הגיב:

    פוסט מרתק. אצלי הכל נירשם ומקוטלג כך שהפתיחות שלך והכנות הם עבורי דלת לעולם פחות מוכר. האופטימיות שלך ושל מי שסובב אותך בכל הקשור להתמודדות ולחיים עם ולצד "המשימה" ..סוחפים ומסקרנים אך גם מצמיחים ומעצימים. תודה ששיתפת. מאוד מאוד מעניין החיבור בין כל הרבדים שבנו: מה שיש בתוך כל אחד ואחת מאיתנו . והוא שעושה אותנו מיוחדים כקולאג' מקורי וייחודי.

    • תודה נויה! כמו שכתבתי לכרינה.. אני מקנאה קצת באנשים כמוכן, הלוואי והייתי יכולה לקטלג, אצלי בראש הדברים עובדים כל כך אחרת.. ועם זאת הדרך אל היעד היום פשוטה יותר מפעם, מעניינת יותר מפעם, מאפשרת יותר מפעם ונותנת מקום למעוף ולדמיון להוביל ואני חושבת ששינוי הגישה והקבלה של זה מה יש ועם זה ננצח.. עושה פלאים.
      תודה. ריגשת אותי.

  • הגר את מוכשרת , מוכשרת בעשיה מוכשרת בכתיבה מוכשרת נקודה. נהנתי לקרוא את הפוסט אהבתי את החרוזים הקולחים בקלילות את ההומור השזור בנושא כל כך.רציני ויותר מהכל את העובדה שזה פוסט שכנראה יעזור להרבה מופרעי קשב צעירים .

    • את כל כך צודקת. הייתי מאוד מהוססת אם זה משהו שצריך לעלות על הכתב בפומבי.. מצד אחד זה נורא אישי וחושפני ומצד שני באמת יש פה איזו תקווה שיכולה לעזור. אני ממש שמחה שכתבתי. התגובות םה וגם בפרטי גורמות לי להבין ששום דבר לא מובן מאליו ויש משהו במילים הכתובות שנותן לאחרים סוג של זריקת עידוד חשובה.
      תודה רבה סיגל. אהבתי מאוד את מופרעי הקשב 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *